רע"א 10496/02 דרורה לוי אליהו נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

1.המבקשת הגישה תביעה, בבית המשפט המחוזי, למתן הצהרה כי, את מסמכי הסכם ההלוואה עליהם חתמה, אין לייחס לה, כי אם למשיבה 2, שער-אפרים, אגודה חקלאית שתופית בע"מ (להלן: המשיבה 2).

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: המשיב 1) והמשיבה 2, כך נטען, הם הצדדים "האמיתיים" של ההלוואה. לטענת המבקשת, ההלוואה הנ"ל – ועוד עשרות הלוואות נוספות שחתמו עליהם תושבים מהמושב שער-אפריים - נלקחה כחלק מתרמית משותפת למשיב 1 (שהיה מעוניין להעניק הלוואות רבות) ולמשיב 2 (שנזקק למימון מיידי לשם מימון פרויקט ההרחבה של המושב שער-אפריים). כמו כן, התבקש בית המשפט המחוזי להצהיר כי המבקשת לא שיעבדה, כנגד קבלת ההלוואה, את בית מגוריה, הידוע כגוש 8461 חלקה 27, מגרש 51, ועל-כן אין לו למשיב 1 הזכות לנקוט בהליכים לפינויה מביתה. לטענתה, מגרש אחר – הידוע כמגרש 51א, הוא זה שמושכן למשיב 1. בסופו של דבר, התברר, כי אין למבקשת זכויות בחלקה זו, וכי המגרש הוא, למעשה, שטח ציבורי פתוח.

2.בד בבד עם הגשת התביעה, בקשה המבקשת לעכב את פינויה מבית מגוריה בחלקה 51. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' זפט). בית המשפט ציין, כי "...בנסיבות המתוארות על ידי המבקשת יש יותר מחשש שהמבקשת עצמה הייתה שותפה לכאורה להליכים שמטרתם הייתה להוציא מהבנק את כספי ההלוואה". עוד ציין בית המשפט, כי כאשר חתמה עם המשיבה 2 על הסכם, לפיו יועברו לה הזכויות במגרש 51א, ידעה המבקשת שמדובר בעסקה חסרת תוכן כלכלי, הואיל וחלקה זו מהווה חלק מחלקה 51, וזו הייתה כבר בידיה עוד משנת 1997.

כנגד החלטה זו מלינה המבקשת. טענתה המרכזית היא, כי החלקה ששועבדה למשיב 1 היא חלקה 51א ולא חלקה 51.

3.החלטתי לדון בבקשה כאילו נתונה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

הריני נכון להניח לצורך בקשה זו בלבד, כי יש לאמץ את מסקנתו של בית המשפט קמא, כי סיכוי תביעתה של המבקשת קלושים. סיפורה של המבקשת מעלה לכאורה תמיהות בדבר כשרות פעולותיה, והוא יתברר בערכאה המתאימה. דא עקא, שהשאלה העומדת על הפרק כעת היא, איזה חלקה משכנה המבקשת למשיב 1 – 51 כטענתו, או 51א כטענתה. עניין זה אינו ברור בשלב זה. לפחות לפי אחד מן המסמכים שהוצג לנו עולה, כי חלקה 51א היא זו שמושכנה למשיב 1. זאת ועוד: אילו הייתי דוחה את הבקשה, עשוי הנזק שייגרם למבקשת ולבני משפחתה – אילו תזכה בתביעתה – להיות בלתי הפיך. בנסיבות אלה, הכף נוטה לעכב את פינויה של המבקשת מבית מגוריה בחלקה 51. המבקשת תפקיד ערבות בסך 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית תוך 15 ימים מיום מתן ההחלטה להבטחת נזק המשיב; אחרת - יפקע צו העיכוב מאליו.

אין צו להוצאות.