פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
105/11
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
טליה בק
נ ג ד
המשיבה:
1. ראובן פלד עבודות בניין בע"מ
משיבים פורמליים:
2. עו"ד יעקב כהן
3. נוה יעל עוזיאל
4. איזק עוזיאל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בת"א-יפו מיום 6.12.10 בע"א 32825-12-09 שניתנה על ידי כבוד
השופט י' שנלר
בשם המבקשת:
עו"ד ת' סטרוגו
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' שנלר ) בע"א 32825-12-09 לפיה הוארך המועד להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת והמשיב הפורמאלי 1 אשר כנגדם הגישה המשיבה 1 הודעת צד שלישי לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו.
1.
בית משפט השלום בתל-אביב-יפו הורה למשיבה 1 (להלן: המשיבה ) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת והמשיב הפורמאלי 1, אשר כנגדם הגישה המשיבה הודעת צד שלישי במסגרת תביעה שהגישו נגדה המשיבים הפורמאליים 2 ו-3. המשיבה לא הפקידה את הערובה במועד, ומשכך דחה בית המשפט המחוזי את ההודעה לצד שלישי.
2.
המשיבה הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. ערעור זה התקבל בהסכמת הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית משפט השלום תבוטל בכפוף להפקדת הערובה עליה הורה בית משפט השלום עד ליום 1.12.2010. כן נקבע כי המשיבה תשלם למבקשת ולמשיב הפורמאלי 1 שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח. עוד נקבע כי למשיבה האפשרות לשלם ישירות את סכום ההוצאות האמורות עד ליום 15.11.2010, וככל שתוגש בקשה מטעמה בצירוף אישורי המבקשת והמשיב הפורמאלי 1 תשוחרר הערבות הבנקאית שהופקדה במסגרת הערעור ותוחזר לבא כוחה. ככל שלא ישולמו ההוצאות כפי שנקבע, ניתנה למבקשת ולמשיב הפורמאלי 1 האפשרות לפנות לבית המשפט לצורך מימוש הערבות הבנקאית לשם פירעון החיוב בהוצאות.
3.
ביום 15.11.2010 הגישה המשיבה בקשה לשחרור הערבות הבנקאית בה טענה כי שילמה למבקשת ולמשיב הפורמאלי 1 את ההוצאות שנפסקו לזכותם. לבקשה צורפו העתק המחאה לפקודת המשיב הפורמאלי 1 וכן קבלה שהוציא בא כוחה של המשיבה. ביום 16.11.2010 הגיש המשיב הפורמאלי 1 התנגדות לשחרור הערבות הבנקאית ובה טען כי הוטל על ידו עיקול על הערבות שהופקדה במסגרת הליך הערעור לשם תשלום ההוצאות שנפסקו לזכותו במסגרת ההליך לפני בית משפט השלום. ביום 1.12.2010, ומשלא התקבלה החלטה בבקשה לשחרור הערבות, הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה וכן בקשה להארכת מועד להפקדת הערבות להבטחת הוצאות המבקשת והמשיב הפורמאלי 1 בגין הודעת צד שלישי שמסרה להם. בבקשתה ציינה המשיבה כי בקשתה בעניין שחרור הערבות תלויה ועומדת לפני בית המשפט המחוזי מזה שבוע ימים. ביום 2.12.2010 הגישה המשיבה תגובה להתנגדות המשיב הפורמאלי 1 לשחרור הערבות הבנקאית ובה טענה כי הגשת ההתנגדות נועדה לסכל את אפשרות עמידתה במועד אותו קבע בית המשפט המחוזי לצורך הפקדת ערבות להבטחת הוצאות המשיב הפורמאלי 1 והוצאות המבקשת.
4.
ביום 6.12.2010 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בה הוכרעה המחלוקת בין הצדדים באשר לשחרור הערבות הבנקאית. נקבע כי לא ניתן היה להטיל עיקול על הערבות וכי בהעדר התייחסות לעניין ההמחאה שניתנה למשיב הפורמאלי 1 לפירעון ההוצאות שנפסקו לטובתו, יש להניח כי זו כובדה. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על שחרור הערבות הבנקאית. כמו כן, האריך בית המשפט המחוזי את המועד להפקדת הערבות להבטחת הוצאות המבקשת והמשיב הפורמאלי 1 במסגרת ההליך המתנהל לפני בית משפט השלום עד ליום 20.12.2010.
5.
במסגרת הבקשה שלפניי, משיגה המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2010. המבקשת טוענת כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות לאחר שבית המשפט המחוזי סיים את מלאכתו וכי מקרה זה אינו נמנה על אותם המקרים החריגים בהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו הטבועה להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין שניתן על ידו. עוד טוענת המבקשת כי ההחלטה ניתנה מבלי שהתאפשר לה להגיב על הבקשה וכי הדבר פגע בזכות הטיעון שלה. כן נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל להתנהלות המשיבה עובר למתן החלטתו, אשר מפרה באופן חוזר ונשנה מועדים שנקבעו בהחלטות בתי המשפט. לבסוף נטען כי לא ניתן משקל לפגיעה במבקשת, פגיעה הנובעת כתוצאה מפתיחת ההליכים כנגדה מחדש לאחר שאלו נסגרו.
6.
דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא קבלת תגובת המשיבה. לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועד שנקבע בפסק דין לעשיית מעשה [ראו למשל ב"ש 79/82 ישראל ארגמן חברה לבנין בע"מ נ' ברנפלד , פ"ד לו(2) 362, 363 (1982)]. הארכת המועד להפקדת הערובה להבטחת הוצאות המבקשת נעשתה על רקע השתלשלות האירועים המתוארת לעיל. בפרט יש לתת את הדעת לכך שהמשיבה עמדה בהחלטת בית המשפט המחוזי שחייבה אותה בתשלום הוצאות המבקשת והמשיב הפורמאלי 1 וכי הגישה מבעוד מועד בקשה לבית המשפט המחוזי כי הערבות שהופקדה במסגרת הליכי הערעור תשוחרר. בנסיבות אלה, דומה כי דווקא פרק הזמן שחלף ממועד הגשת הבקשה ועד שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי הוא שעמד ביסוד החלטתו להאריך את המועד להפקדת הערובה במסגרת ההליך המתנהל לפני בית משפט השלום. סבורני כי החלטה זו לא רק שניתנה בסמכות, אלא שבמידה רבה הייתה מתחייבת בנסיבות העניין הן מטעמי צדק והן מן הטעם כי המדובר בנסיבות שאינן בשליטת המשיבה שמנעו ממנה להפקיד את הערבות במסגרת ההליך המתנהל בבית משפט השלום [ראו: רע"א 3142/04 וילאר נכסים (1985) בע"מ נ' קרמיטל אי. אל בע"מ , פ"ד נח(6) 789, 792 (2004)]. לעניין זה יצויין כי נראה שברקע החלטתו של בית המשפט המחוזי עמדה טענת המשיבה כי לצורך הפקדת הערובה להבטחת הוצאות המשיבים, יש לשחרר את הערבות הבנקאית שניתנה על ידה במסגרת הערעור. אוסיף כי העובדה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן נוכח הסכמת הצדדים לעניין הארכת המועד להפקדת הערבות במסגרת ההליך המתנהל בבית משפט השלום, אין בה כדי לשנות באשר לסמכותו הטבועה של בית המשפט להאריך את המועד שנקבע בפסק דינו [ראו למשל: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי
כרך ב' 1194-1193 (מהדורה 15, 2007)].
7.
זאת ועוד, איני סבור כי למבקשת נגרמה פגיעה כתוצאה מהחלטה זו. אכן, ייתכן והיה מקום ליתן למבקשת אפשרות להגיב על הבקשה לשחרור הערבות הבנקאית ועל הבקשה להארכת מועד להפקדת הערבות במסגרת ההליך המתנהל לפני בית משפט השלום. ואולם, מששולמו לבא כוח המבקשת ההוצאות במועד עליו הורה בית המשפט המחוזי, לא נוצרה אצלה כל ציפייה כי ההליכים נגדה יסתיימו מחמת אי הפקדת ערובה במועד במסגרת ההליך המתנהל בבית משפט השלום, שהרי הצעד הבא המתחייב על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה שחרור הערבות הבנקאית לצורך עמידת המשיבה בחיובה בהפקדת ערבות עד ליום 1.12.2010. ממילא המדובר בפרקי זמן קצרים באופן יחסי בו מתקשה אני לראות כי נוצרה ציפייה משמעותית מצד המבקשת.
ולפני סיום, אבקש להעיר כי מן הראוי היה שהמבקשת תציג במסגרת הבקשה שהוגשה לבית משפט זה את מלוא כתבי בי הדין שהוגשו ושעמדו ברקע ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור.
8.
נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה לצו להוצאות.
ניתנה היום, א' באדר ב' תשע"א (7.3.2011).
ש ו פ ט