רע"א 10503/09 פלוני נ. הסתדרות מדיצינית הדסה

1.

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' יעקובי) במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לחייב את המשיבה למסור להם חוות דעת שנערכה על ידי מומחה מטעמה.

המבקשים, ילדה בת 11 שנים (המבקשת 1) והוריה, הגישו תובענה נגד המשיבה (הסתדרות מדיצינית הדסה) וכן נגד המשיבים הפורמאליים (שירותי בריאות כללית, המחלקה לשירותי בריאות הציבור בעיריית ירושלים ומשרד הבריאות). בתובענתם טענו המבקשים כי המשיבים כולם יחד וכל אחד לחוד אחראים, בשל כשל רפואי מערכתי חמור, להולדתה בעוולה של המבקשת 1, כשהיא חולה במחלה גנטית קשה.

2.

המחלוקת בין הצדדים נסבה אודות חוות דעת גניקולוגית (להלן: חוות הדעת הראשונה ), המתייחסת לשאלת החבות בתיק ואשר נערכה על ידי מומחה המשיבה, פרופ' יפה (להלן: המומחה ). חוות דעת זו הוצגה על ידי בא-כוח המשיבה לעיונן של באות-כוח המבקשים בטרם התקיים הדיון הראשון בתיק. בא-כוח המשיבה מסר במעמד זה כי חוות הדעת תצולם ותוגש במועד מאוחר יותר. הצהרה דומה נמסרה גם בעת הדיון עצמו. אלא שבסופו של דבר, הוגשה לבית המשפט מטעם המומחה חוות דעת אחרת (להלן: חוות הדעת המאוחרת ). אין חולק כי חוות הדעת המאוחרת אינה חוות הדעת הראשונה והיא שונה מחוות הדעת שהוצגה לעיון באות-כוח המבקשים.

3.

לאור האמור, ביקשו המבקשים כי חוות הדעת הראשונה תימסר לעיונם, ואולם המשיבה התנגדה לבקשה תוך שבא-כוחה מצהיר כי חוות הדעת הראשונה הושמדה. בפרוטוקול מיום 29.9.09 נרשם כי: "חוות הדעת שהזכיר עו"ד עוזיאל בקדם המשפט האחרון לא הוגשה לבסוף והוגשה חוות דעת של פרופ' יפה שעו"ד עוזיאל מוסר שהיא עדכון של חוות הדעת הראשונה הנ"ל בעקבות קבלת מסמכים נוספים". מאחר שהמבקשים עמדו על הגשת חוות הדעת הראשונה, קבע בית המשפט כי יעשה בירור אם חוות הדעת הראשונה "קיימת פיזית ברשותו של המומחה".

בהתאם להחלטה האמורה, הגישה המשיבה הודעה לבית המשפט לפיה אין בידי המומחה מטעמה העתק של חוות הדעת הראשונה. המבקשים לא השלימו עם הודעה זו ופנו לבית המשפט בבקשה לחייב את המשיבה למסור להם את חוות הדעת הראשונה. לחלופין עתרו הם לחייב את המשיבה למסור את עמדת המומחה מטעמה בתצהיר, במסגרתו יוצהר כי אין בידי המומחה העתק של חוות הדעת. כן עתרו הם לקבלת תצהיר מן המשיבה, בהתאם להוראות תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי: "במקרה דנן, שבו הוגשה חוות דעת מטעם הדסה, אין לחייבה למסור לתובעים את חוות הדעת הקודמת שהם עותרים לקבל, אשר לנוכח השתלשלות העניינים התברר שהייתה בגדר שלב ביניים בדרך לחוות הדעת שהוגשה לבסוף, והיא בגדר חומר שאין חובה למסרו". בית המשפט הדגיש כי אין המדובר בחומר גלם חיצוני, כגון תוצאות בדיקות, אלא בחומר שנכתב על ידי המומחה עצמו בשלבים מוקדמים.

המבקשים אינם משלימים עם ההחלטה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקשים סבורים כי בהחלטת בית המשפט המחוזי יש משום מתן הכשר לצד לדיון להסתיר ראיות שיש בהן כדי להזיק לו. עוד טוענים הם כי התנהלותה של המשיבה היא חסרת תום לב, וחותרת כנגד ניהול הליך הוגן המשרת את ערך גילוי האמת במשפט.

5.

דין הבקשה להידחות. לא מצאתי עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין למבקשים זכאות לקבל את המסמך נשוא המחלוקת, שהוא בבחינת גלגול קודם של חוות הדעת שהוגשה על ידי המומחה לבית המשפט. בית המשפט קמא ציין בצדק כי בכך לא נסתם הגולל בפני טענותיהם של המבקשים ככל שהן נוגעות לחוות הדעת הראשונה: "ייתכן" – כך הבהיר בית המשפט – "שלעניינים הקשורים באותו מסמך ובגלגוליה של חוות הדעת שהוגשה לבסוף תהיינה השלכות לחובת הדסה...". ברי כי גם במצב שנוצר, יוכלו המבקשים להשתמש בכלים הדיוניים העומדים לרשותם (כגון חקירת המומחה), על מנת להביא בפני בית המשפט את טענותיהם ככל שהן נוגעות לחוות הדעת הראשונה.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.