רע"א 1054/99 פמוב לב נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות של נהיגה כשברמזור אור אדום (לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה וסעיפים 38(2) ו - 68 לפקודת התעבורה), נהיגה תחת השפעת אלכוהול (לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה וסעיפים 38(1) ו - 68 לפקודת התעבורה) וסרוב להיבדק בדיקת נשיפה (לפי תקנה 169ו(א) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה).

בבית משפט השלום טען המבקש כי בנו הוא זה שנהג ברכב בעת המקרה וכי המבקש עצמו דאג לוודא שבנו ינהג ברכב בטרם שתה לשכרה. בית המשפט דחה את גרסת המבקש בעוד שגרסת עדי התביעה נמצאה אמינה ומהימנה בעיניו. בית משפט השלום גזר על המבקש שני חודשי מאסר בפועל, ופסל את המבקש מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של ששה-עשר חודשים. כן גזר מאסר על תנאי של ששה חודשים למשך שלש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה, תחת השפעת משקאות משכרים או סרוב להיבדק. לבסוף אף הוטל על המבקש קנס בסך 1,500 ש"ח. במעמד הקראת גזר הדין ביקש המבקש שעונש המאסר ירוצה בעבודות שירות והדיון בעניין זה נדחה לצורך קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות.

ביני לביני העמיד לעצמו המבקש סניגור אשר הגיש בבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין. הבקשה נדחתה עוד באותו היום. בסמוך לכך שוחח סניגורו של המבקש עם התובע המשטרתי והלה הסכים להודיע לבית המשפט כי התביעה חוזרת בה מבקשתה להטלת עונש המאסר. ככל הנראה נאמרו הדברים מבלי שהתובע המשטרתי ידע כי בקשה לביטול פסק הדין כבר נדחתה. משנתקבלה חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות קבע בית המשפט כי הנאשם ירצה את תקופת מאסרו במסגרת עבודות שירות במשטרת מרחב חיפה. באותו המועד הונחה בפני בית המשפט הודעה על הסדר עם התביעה לעניין ביטול עונש המאסר. בהחלטת בית המשפט ביחס להודעה זו נאמר "בתיק זה ניתן כבר גזר דין. לא אוכל לשנות כעת את גזר הדין. בפני הנאשם פתוחה הדרך לערער".

2.המבקש ערער על פסק דינו של בית המשפט השלום. בדיון בערעורו טען המבקש כנגד הקביעות העובדתיות בפסק דינו של בית משפט השלום; כן טען לחלותו של סעיף 34ט(ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 היות שדאג מלכתחילה כי בנו ינהג ברכב בדרך חזרה מן האירוע בו השתתפו. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום; כמו כן דחה בית המשפט המחוזי את הטענה בדבר חלותו של סעיף 34ט(ב) בהבהירו כי טענה זו איננה יכולה לעמוד נוכח הגרסה העובדתית שנקבעה בפסק דינו של בית משפט השלום.

בית המשפט המחוזי הביע תמיהה באשר להסכמה המאוחרת לעניין ביטול עונש המאסר וקבע "כך או כך, העונש שהוטל על המערער הולם את חומרת העבירות שעבר ואין מקום להתערב בו".

3.בבקשה לרשות לערער שלפני זנח המבקש את החזית העובדתית אך שב וטען לעניין תחולתה של הוראת סעיף 34ט(ב). לא בקשתי תשובה לגבי טענה זו. היא נסמכת על גרסתו העובדתית לפיה דאג לכך שבנו ינהג בדרך חזרה הביתה בטרם שתה לשכרה, ומכאן שעשה כל לאל ידו על מנת לנטרל את סיכוני השכרות. משנדחתה כליל גרסתו העובדתית של המבקש, נשמט הבסיס מתחת לטענתו לעניין סעיף 34ט(ב).

המבקש אף שב ומעלה לפני את סוגיית ההסכמה המאוחרת לביטול עונש המאסר. גם דינה של טענה זו להידחות. עניין זה נבחן על ידי בית המשפט המחוזי אשר שקל את העניין, על יסוד התשתית שנקבעה על ידיו, וקבע כי העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת העבירה. בכגון דא אין יסוד לתת למבקש רשות לערער בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית. מאליו נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו בעבודות השירות ביום 11.4.99.