רע"א 10558/08 מרדכי פרץ נ. עיריית תל אביב

1.

בפני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק), אשר דחתה את בקשתו של המבקש לתיקון פסק הדין שניתן על ידי ההרכב בו נקבע סכום לתשלום פיצוי למבקש בהתאם להסדר בין הצדדים.

2.

התשתית העובדתית הנה כדלקמן: המשיב היה מועסק על ידי המשיבה, ובמהלך עבודתו נגרמו לו נזקי גוף שונים, בעקבותם הגיש תביעה לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו. התובענה נדונה בפני בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ש' מאיר), ובתומה נפסקו לזכות המבקש פיצויים בסכום של כ-350,000 ₪. ערעור הוגש על ידי המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, במהלכו הושג הסדר בין הצדדים, ובית המשפט התבקש ליתן את פסק דינו על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. במסגרת הסדר הפשרה, פסקה ערכאת הערעור כי סכום הפיצוי מעבר לגמלאות שיוותר בידי המשיב יעמוד על סך של 148,250 ₪.

בעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי, דרשה המשיבה מן המבקש להשיב לה סכום של 301,772 ₪, שהינו הסכום הכולל ששולם למבקש כולל ריבית והצמדה בקיזוז הסכום שנפסק לטובת המבקש בערעור. בתגובה, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון פסק הדין מכוח תקנה 525 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 בדרך של הוספה, על פיה סכום הפיצוי שיוותר בידי המבקש יהיה נכון ליום מתן פסק הדין של בית המשפט קמא, וכפוף לריבית והצמדה. החלטת בית המשפט המחוזי הייתי כי אין מדובר בטעות סופר, אלא שפסק הדין ניתן בהתאם להסכמות הצדדים שלא התנו את הסכום שיפסק בערכים היסטוריים כלשהם.

3.

המבקש מעלה טענות מן הצדק להתערבות בית משפט זה בהחלטתה של ערכאת הערעור, עקב הפסדו הכספי כתוצאה מההחלטה. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסיקת הערכאות דלמטה, מצאתי כי דין הבקשה להדחות. כידוע, הכלל הוא כי בית משפט זה לא יענה לבקשה למתן רשות ערעור, אלא במקרים המעלים שאלה משפטית או עקרונית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ,

פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה נשוא הבקשה אינו עומד בקריטריונים אלה, ואינו מעלה סוגיות החורגות מגבולות הסכסוך הנקודתי בין הצדדים.

הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בפסיקה מכוח הסכמה בין הצדדים, אשר לא כללו בהסכמם הצמדת סכום הפיצוי לערכים היסטוריים כלשהם. משכן, לא נפל כל פגם בהליך השיפוטי המאפשר לתקוף את פסק הדין על דרך הערעור. במידה וסבור המבקש כי נפל פגם בהסכם עצמו, עליו מבוסס פסק הדין, הדרך פתוחה בפניו להעלות טענות אלו, אך לא במסגרתו של ערעור (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 345 (מהדורה עשירית, עו"ד טובה אדלשטיין עורכת, 2009)).

לאור כל זאת, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.