רע"א 1056/07 רונן טבקול נ. אחים רויכמן ( שומרון) תשתיות 1993 (בע"מ)

א.

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ברלינר – סגן נשיא, עמית וסוקול) בתיק ע"א 1654/05 מיום 1.1.2007, בו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופט שרעבי) בתיק אזרחי 4049/99 מיום 20.7.2005.

ב.

(1) בין המשיבה למבקשת 2 (להלן המבקשת ) נכרתו חוזים בענייני הספקתם של חומרי בנייה וביצוע עבודות אספלט. המבקשת היא חברה העוסקת בעבודות תשתית ובנייה. המבקש 1 הוא מנהל המבקשת ונמנה על בעלי מניותיה, והוא ערב להתחייבויות המבקשת על פי החוזים. המשיבה היא חברה העוסקת, בין היתר, בייצור ומכירה של חומרי מחצבה ואספלט, וכן בביצוע עבודות אספלט. החוזה הראשון בין בעלי-הדין הוא הסכם לרכישת חומרי מחצבה על ידי המבקשת מידי המשיבה (להלן – הסכם החומרים ). החוזה השני הוא הסכם לביצוע עבודות אספלט באשדוד על ידי המשיבה בעבור המבקשת (להלן – הסכם העבודות ).

(2) ביום 14.9.1999 הגישה המשיבה תביעה כספית בסדר דין מקוצר בגין אי-תשלום תמורת חומרים ועבודות. ביום 17.7.2000 הגישו המבקשים תביעה שכנגד בגין הפרת ההסכמים על ידי המשיבה. המבקשים טענו, כי הספקת החומרים הייתה פחותה מן הכמות שהוסכמה בהסכם החומרים והחומרים שסופקו היו פגומים בחלקם, וכן נתגלו ליקויים בעבודות האספלט שבוצעו על פי הסכם העבודות.

ג.

בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבה כמעט במלואה, ודחה את מרבית טענותיהם של המבקשים בתביעה שכנגד. בית המשפט בחן את התביעה ואת התביעה שכנגד באופן מקיף ומפורט, וכדבריה של ערכאת הערעור, "לא הותיר בפסק דינו אבן שלא נהפכה, ובחן בצורה דקדקנית ופרטנית כל טענה וטענה שהועלתה על ידי הצדדים". בית משפט השלום סלל את דרכו במסכת העובדתית המורכבת בהגדרת ארבע פלוגתאות בין הצדדים: סוגי חומרי המחצבה שסופקו למבקשת על פי הסכם החומרים; כמות החומרים שסופקו על פי הסכם החומרים; טיבם של החומרים שסופקו על פי הסכם החומרים; וטיב ביצוע עבודות האספלט שביצעה

המשיבה, על פי הסכם העבודות. בית משפט השלום קיבל את טענות המשיבה ביחס לשלוש נקודות-המחלוקת הראשונות. אוסיף כי בעניין הנקודה הראשונה, הצריכה לענייננו, קבע בית משפט השלום כי בחוזים הוסכם, שחשבוניות המס או חשבונות שתוציא המשיבה, בצירוף תעודות שקילה, יהיו ראייה מספקת לכמויות החומר שסופק; ועוד קבע בית המשפט, שחתימה על תעודת המשלוח, אף שנכללת היא בנוהל העבודה התקין, איננה תנאי הכרחי להוכחת הספקתה של כמות החומר. ביחס לנקודת-המחלוקת הרביעית, בעניין טיב ביצוע עבודות האספלט, קיבל בית המשפט את טענת המבקשים באופן חלקי ביותר. בהתאם לכל אלה, חייב בית משפט השלום את המבקשים לשלם למשיבה סכום הקרוב מאוד לסכום שתבעה. על כך הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי.

ד.

טענתם העיקרית של המבקשים בערעורם בבית המשפט המחוזי הייתה, כי אבן-מחלוקת מרכזית נעלמה מעיני בית משפט השלום, והיא כמות חומרי האספלט שסופקו למבקשים בהתאם להסכם העבודות. לטענתם, דווקא עניין זה (שהוסדר בהסכם העבודות ולא בהסכם החומרים) עמד במוקד התביעה שכנגד, אך לא הוזכר על ידי בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. ראשית, קבע בית המשפט המחוזי, כי טענה זו הועלתה לראשונה בערכאת הערעור. ולגופו של עניין, בית המשפט המחוזי קבע שנימוקי בית משפט השלום שבגינם דחה את התביעה שכנגד ביחס לכמות חומרי המחצבה שסופקו (קרי – הסתמכות המשיבה על חשבוניות המס ועל תעודות השקילה, העדר תנאי של חתימה על תעודות המשלוח ונימוקים נוספים), כוחם יפה גם לגבי הטענה בדבר כמות חומרי האספלט. מכאן הבקשה הנוכחית.

ה.

בבקשה חוזרים המבקשים על טענתם, כי נקודת המחלוקת העיקרית לגבי כמות חומרי האספלט שסופקו הוחטאה על ידי בית משפט השלום, ולשיטתם העלו טענתם זו לאורך כל ההליך המשפטי בבית משפט השלום. עוד נטען בבקשה, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי שהמבקשים לא העלו את הטענה בבית משפט השלום, וקביעתו שנימוקיו של בית משפט השלום דוחים את הטענה – סותרות זו את זו. כן נטען על ידי המבקשים, כי בית משפט השלום טעה בקבעו שהמשיבה הוכיחה את כמות החומרים שסופקו. טענתם זו יסודה בשלושה נימוקים: ראשית, לטענתם, הוכחת כמויות החומר, לפי החוזים שנחתמו בין הצדדים, תיעשה על פי מסמכי מדידה או תעודות שקילה. שנית, את החוזים יש לפרש - כנטען - לאור הנוהג בין הצדדים לחתום על תעודות המשלוח, ולפיכך אין לקבל את קביעתו של בית משפט השלום כי החתימה אינה דרושה להוכחת כמות החומר שסופקה. ושלישית ולחלופין, נוהג זה של חתימה יצר הסכם על פה בהתנהגות הצדדים, המשנה את החוזים שנחתמו ביניהם.

ו.

לאחר עיון בבקשה ובמסמכים שצורפו אליה, אין בידי להיעתר לה. בידוע, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי יישקל במקרים שבהם עולה שאלה משפטית או ציבורית שחשיבותה "חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128, ממלא מקום הנשיא, כתארו אז, שמגר). הסוגיה דנן תחומה במובהק לדל"ת אמותיה של מחלוקת הצדדים, ואינה מצדיקה איפוא גלגול שלישי. מעבר לנדרש אוסיף, כי עיינתי אף בכתב ההגנה ובסיכומים מטעם הנתבעים שצורפו כנספחים לבקשה, ונוטה אני להסכים לקביעתו של בית המשפט המחוזי שהטענה בדבר כמויות האספלט שסופקו במסגרת הסכם העבודות לא הועלתה במפורש ("ברחל בתך הקטנה") בהליך בערכאה הראשונה. ודוק, גם קביעת בית המשפט המחוזי כי נימוקיו של בית משפט השלום, שבגינם דחה את טענות המבקשים לגבי כמות חומרי המחצבה, יפים גם לעניין כמות חומרי האספלט – איננה בבחינת תרתי דסתרי אל מול שאלת העלאתה של הטענה במפורש, כפי שעותרים המבקשים להציגה. בית המשפט המחוזי לא פסק שבית משפט השלום החיל נימוקים אלה על עניין כמות חומרי האספלט, שנעדר מן ההליך, אלא רק שכוחם יפה לחול גם על עניין זה, על אף היותו עניין נפרד.

ז.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.