רע"א 10565/08 ניסים בן עזרא נ. גולן ויצמן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה בדעת רוב (כב' הנשיא מנחם בן דוד והשופט אברהם אברהם) מול דעתה החולקת של כב' השופטת נחמה מוניץ, את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כב' השופט יוסף בן חמו) אשר דחה את בקשת המבקשים ליתן להם צו מניעה קבוע שיאפשר להם מעבר בשביל גישה המצוי בין חלקות הצדדים.

1.

הצדדים הינם ברי רשות בנחלות סמוכות במושב ברק. המשיבים רכשו את זכותם בנחלה בשנת 2004 מאת הגב' הרוש. בין הנחלות עובר שביל גישה אשר שייך לנחלת המשיבים, אך שימש את המבקשים שנים רבות כדי להגיע לביתם ולמשקם, וזאת בהסכמת הבעלים הקודם של הנחלה הסמוכה, משפחת הרוש. לאחר שרכשו המשיבים את הזכויות בנחלה והתברר להם כי שביל הגישה שייך לנחלתם ביקשו למנוע מהמבקשים להמשיך ולעשות בו שימוש. המבקשים פנו לבית משפט השלום בבקשה למתן צו מניעה קבוע אשר ימנע מהמשיבים לשנות את המצב הקיים המאפשר למבקשים לעשות שימוש בשביל הגישה.

2.

בית משפט השלום, לאחר שבחן את טענות הצדדים ואף ביקר במקום נשוא המחלוקת, החליט לדחות את הבקשה. בית המשפט קבע כי שביל הגישה אכן מצוי בנחלתם של המשיבים וכי למבקשים ישנה דרך גישה נוספת מתוך נחלתם אל הבית והמשק. כן נקבע כי המבקשים לא רכשו זיקת הנאה בשטח מאחר שלא ניתן לרכוש זיקת הנאה במקרקעי ציבור על-פי סעיף 113(ג) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. מאחר ששטחי הנחלות הינן בבעלות מנהל מקרקעי ישראל מדובר במקרקעי ציבור. בית המשפט הוסיף וקבע כי לכל היותר ניתנה למבקשים רשות לשימוש במקרקעין מכוח התנהגות הבעלים והסכמתם שבשתיקה. עם זאת, אין לראות בכך רשות בלתי הדירה ואף אין לראות בכך רשות בתמורה ולפיכך היא ניתנת לביטול בכל עת.

3.

ערעורם של המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה ברוב דעות. דעת המיעוט קבעה כי כל התנאים לגיבושה של זיקת הנאה מכוח שנים מתקיימים, אך מאחר שמדובר במקרקעי ציבור לא ניתן לרכוש זיקת הנאה. עם זאת, קבעה דעת המיעוט כי המבקשים הינם ברי רשות שימוש ומעבר בשביל הגישה וכי זכות זו ניתנה להם במשך שנים רבות. דבר זה יצר אצל המבקשים ציפייה והסתמכות אשר נתחזקה והתעצמה בחלוף השנים. לפיכך מנועים כיום המשיבים לטעון כי זכות מעבר אינה קיימת כלל. דעת המיעוט סברה כי זכות זו אינה ניתנת לביטול בשל שיקולי צדק והסתמכות. מנגד, סברה דעת הרוב כי יש לדחות את הערעור. באשר לזיקת הנאה קבעה דעת הרוב כי תנאיה אינם מתקיימים שכן לא היה שימוש נוגד בשביל הגישה אלא שימוש הנובע מהסכמת הבעלים. משכך, לא היתה יכולה להשתכלל זיקת הנאה ואין צורך לדון בשאלה האם ניתן לרכוש זיקת הנאה מכוח שנים במקרקעי ציבור. באשר לרשות שניתנה למבקשים להשתמש בשביל הגישה קבעה דעת הרוב כי מדובר ברשות "רגילה" ללא תמורה שאינה יכולה להיות בלתי הדירה. המבקשים לא השקיעו דבר ביצירת הדרך, לא תרמו להשבחתה, לא שינו מצבם לרעה ולא נתקיימה בהם כל נסיבה אחרת שבגינה ניתן לומר כי מדובר בזכות בלתי הדירה אשר תקפה גם כלפי צד ג' דוגמת המשיבים.

4.

מכאן בקשת רשות ערעור זו. המבקשים טוענים כי הבקשה מעלה את סוגיית ההשלכות שיש לשימוש רב שנים רציף ועקבי בדרך הנמצאת בין שתי נחלות או בתוך נחלה שכנה. לטענתם סוגייה זו קיימת בעשרות ואלי במאות מושבים ברחבי הארץ וכי טרם נפסקה הלכה סדורה בנושא.

5.

דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, ולפיכך אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). דעת הרוב בבית המשפט המחוזי קבעה כי תנאיה של רכישת זיקת הנאה מכוח שנים אינם מתקיימים במקרה זה מאחר שלא הוכח שימוש נוגד בשביל הגישה. בכך יושמו ההלכות הנוגעות לזכות זו, ובית המשפט לא נדרש לשאלות עקרוניות הכרוכות ברכישת זיקת הנאה מכוח שנים. לפיכך נקודה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. כך בוודאי ככל האמור בסוגיית הרשות הבלתי הדירה שנידונה על-ידי הערכאות דלמטה. בית משפט השלום וכן דעת הרוב בבית המשפט המחוזי קבעו כי אין מדובר במקרה זה ברשות בלתי הדירה. קביעה זו נעשתה בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה תוך בחינת שיקולי הסתמכות, שינוי מצב לרעה ושיקולי צדק אחרים בנסיבות המקרה הנידון. בכך אין חורגת הכרעתם מגבולותיו של עניין זה ולפיכך אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

הבקשה, אם כן, נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.