רע"א 1057/04 סרווה אחמד אל עוואד מוסא (חג'יראת) נ. נימר טלאל אחמד עוואד

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ה' ח'טיב) מיום 21.12.03, במסגרתה נדחו שתי בקשותיה של המבקשת: האחת, בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד, ואילו השנייה בקשה להארכת מועד להגשתה של הבקשה האמורה.

2.ביום 11.9.97 הגיש המשיב תובענה נגד המבקשת ונגד אחרים, במסגרתה עתר לסעד הצהרתי לפיו הוא הבעלים ובעל זכות החזקה הבלעדית במקרקעין בכפר טורעאן הרשומים על שם המבקשת. המבקש ביסס את התובענה על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, אשר לגרסתו נחתם על ידי המבקשת באמצעות טביעת אצבע. המבקשת הייתה מיוצגת בהליך על ידי פרקליט, שאינו מייצגה עוד. בתצהיר התשובה שהגישה המבקשת הכחישה היא כי חתמה על ייפוי הכוח האמור, וטענה כי טביעת האצבע המופיעה בו איננה שלה. נקבע דיון בתובענה ליום 13.7.99, אליו הוזמן פקיד גנזך המדינה על מנת להציג את העותק המקורי של ייפוי הכוח. דא עקא, בא כוח המבקשת לא התייצב לדיון האמור. בעקבות היעדרותו, נדחה הדיון ליום 28.9.99, ואף נקבע כי על המבקשת להגיש חוות דעת גרפולוגית עד ליום 20.9.99. חוות הדעת לא הוגשה, ובדיון שנערך ביום 28.9.99 ביקש בא כוח המבקשת דאז להאריך את המועד להגשתה. כן הצהיר, כי אם לא תוגש חוות הדעת תוך המועד שייקבע, יסכים הוא לקבלת התובענה. בית המשפט נענה לבקשה והאריך את מועד ההגשה בארבעים וחמישה ימים. המשך הדיון בתובענה נקבע ליום 29.11.99. אף בדיון זה לא הייתה כל התייצבות מטעמה של המבקשת. זאת ועוד, חוות הדעת הגרפולוגית לא הוגשה עד למועד הדיון, הגם שחלף בשנית מועד הגשתה. משכך, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת בא כוח המשיב וקיבל את התובענה במעמד צד אחד. פסק הדין הומצא לבא כוחה הקודם של המבקשת בחודש מרץ 2000.

ביום 9.11.03, למעלה משלוש שנים וחצי לאחר המצאת פסק הדין כאמור, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה לביטולו של פסק הדין (להלן - בקשת הביטול). לבקשת הביטול צורפה בקשה להארכת מועד להגשתה (להלן - בקשת ההארכה). הבקשות האמורות הוגשו באמצעות בא כוחה דהיום. ביום 21.12.03 דחה בית משפט קמא את הבקשות. נקבע, כי המבקשת לא העלתה כל טעם המצדיק היענות לבקשת ההארכה. על אף דחייתה של בקשת ההארכה, המשיכה הערכאה דלמטה ודנה בבקשת הביטול לגופה. לעניין זה נפסק, כי המבקשת לא העלתה טעם כלשהו למחדלים אשר הובילו למתן פסק הדין, ואף לא הצביעה על סיכויים של ממש לכך שהגנתה תתקבל. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.כאמור, בקשת הביטול הוגשה באיחור רב. בהתאם לתקנות 201 ו-528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול החלטה על פי צד אחד מטעמים מיוחדים שיירשמו. לעניין זה טוענת המבקשת, כי לא ידעה על קיומו של פסק הדין, וכי לאור גילה המבוגר לא יכולה הייתה לעקוב אחר ההליכים בתובענה שהוגשה נגדה. דא עקא, משאין מחלוקת על כך שפסק הדין הומצא לבא כוחה הקודם עוד בחודש מרץ 2000, הרי שאין בנימוק האמור כדי להצדיק היענות לבקשת ההארכה. ככל שיש בפיה של המבקשת טרוניה כנגד בא כוחה הקודם - בין לעניין אי יידועהּ בקיומו של פסק הדין ובין ביחס לאופן התנהלותו במסגרת התובענה - הרי שתרופתה הינה נקיטת הליכים משפטיים נגדו (השוו בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל , פ"ד כו(1) 772). די בכך כדי לדחות את הבקשה שלפניי. יצוין עוד, כי המבקשת לא טרחה להסביר בבקשה לביטול פסק הדין כיצד בכוונתה להוכיח כי טביעת האצבע שעל יפוי הכוח הנוטריוני אינה שלה, הגם שמדובר בעניין קריטי באשר לסיכויי הגנתה. המבקשת אף מעלה מספר טענות הנוגעות להתנהלותה של התובענה. בין היתר מציינת היא, כי המרצת הפתיחה תוקנה על ידי המשיב בלא שניתנה רשות לכך, וכי המרצת הפתיחה המתוקנת כללה סעדים נוספים אשר לא הופיעו בזו המקורית. אלא שמהבקשה לרשות ערעור עצמה עולה, כי לאחר הגשתה של המרצת הפתיחה המתוקנת על ידי המשיב התקיימו למעלה משמונה ישיבות נוספות. לא נטען כי בא כוחה הקודם של המבקשת הביע התנגדות כלשהי לניהול ההליכים על בסיס המרצת הפתיחה המתוקנת. ייתכן, כי בנסיבות אלו ניתן לראות בהתנהלותה של המבקשת משום הסכמה לתיקונה של התובענה, וזאת אף אם לא ניתנה רשות לכך על ידי בית המשפט. מכל מקום, אין בטענה הנזכרת כדי להוביל לקבלתה של הבקשה דנא.

4.הבקשה נדחית, איפוא בלא צורך בתשובה.