פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10579/02
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המבקש:
ליאון שנקלר
נ ג ד
המשיב:
בנק דיסקונט לישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו בתיק עא 1483/01 שניתן ביום 14.11.02
על ידי כבוד השופטת יהודית שטופמן
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד ישראל
הבר
החלטה
1.ביום 9.3.89 ניתן פסק דין המחייב את המבקש לשלם למשיב סכום של 38,558 ש"ח בצירוף ריבית. משלא פרע המבקש את הסכום הגיש המשיב ביום 3.7.89 ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק הדין. באותו יום עמד סכום החוב הפסוק על סך 60,764 ש"ח. שבע שנים כמעט לאחר מכן, ביום 15.1.96, הגיש המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לעדכן את סכום החוב, אולם בטרם ניתנה החלטה בבקשה ניגבה מהמבקש באמצעות עיקול צד ג' סכום של 58,975 ש"ח, שהוא, כאמור, סכום החוב הפסוק בקירוב, ביום פתיחת תיק ההוצאה לפועל. ההחלטה בדבר עדכון סכום החוב ניתנה רק ביום 14.11.96, והסכום הועמד על סך 278,474 ש"ח.
המבקש הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1968, ובה טען כי חובו סולק על ידי גביית הסכום של 58,975 ש"ח הנ"ל. בקשתו נדחתה, אולם בהסכמת בעלי הדין ביטל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את ההחלטה והחזיר את הדיון לראש ההוצאה לפועל. אחרי דיון נוסף בענין חזר ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם א' אטיאס) ובהחלטתו מיום 30.1.01 דחה את טענת "פרעתי" של המבקש. המבקש ערער לפני בית המשפט המחוזי וטען כי התנהגותו של המשיב, שלא דאג לעדכון החוב בלשכת ההוצאה לפועל, מעידה על ויתור מצדו על יתרת החוב העולה על 60,000 ש"ח. עוד טען כי העיכוב פגע בו משום שלא כלכל את צעדיו ותוכניותיו בהתאם לסכום המעודכן. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן), בפסק דינו מיום 14.11.02, דחה את הערעור.
המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המשיב השיב על הבקשה.
2.דין הבקשה להדחות.
העיון בהחלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענותיהם של בעלי הדין מראה כי כל השגותיו של המבקש מעוגנות בעובדותיה המיוחדות של הפרשה הנדונה ואין הן מגלות שאלה שיש לה חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מדל'ת אמותיה של הפרשה הנידונה. לפיכך אין מקום לבירור נוסף של המחלוקות בערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123), לכך ראוי להוסיף כי טענותיו של המבקש בעיקרן באות לתקוף ממצאים שבעובדה וכן ממצאים שבמהימנות שקבע ראש ההוצאה לפועל ובאלה אין מקום להתערב.
כפי שציין בית המשפט המחוזי "אכן, על פני הדברים נראה כי יש טעם לפגם בכך שהמערער, אשר חובו לבנק עמד ביום 9.3.89 על סך 38,558 ש"ח נדרש מקץ 13 שנים לשלם סכומי עתק למשיב". עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי הדבר נובע בעיקר "מהתנהגותו של המערער ומסרבנותו". לפיכך אינני מוצא מקום להתערב בענין זה. עם זאת, סבורני כי במצב שנוצר ולפנים משורת הדין ראוי שהמשיב יעיין באפשרות להגיע להסדר עם המבקש שיהיה בו משום תיקון של "הטעם לפגם" הנזכר.
3.הבקשה לרשות ערעור נדחית.
בנסיבות הענין לא ייפסקו הוצאות.
ניתנה היום, ט"ו בכסלו תשס"ה
(28.11.04).
ש
ו פ ט