רע"א 10586/03 חרות בע"מ נ. בנימין רזון

עניינה של בקשת רשות הערעור שבפניי בתביעה שהגיש המשיב, בבית-משפט השלום בפתח-תקווה, כנגד המבקשת 1 (להלן: המבקשת) – בה הוא עבד כעוזר טכנאי לעבודות מיזוג אוויר – וכנגד המבקשת 2 – המבטחת של המבקשת – בגין תאונה שאירעה לו במהלך עבודתו, כתוצאה מנפילה מסולם – אותו הוא קיבל מהלקוח שבדירתו התבצעה העבודה. במסגרת תביעה זו, גיבשו הצדדים הסכם דיוני, לפיו הגיעו הם להסכמה באשר לגובה הפיצוי לו יהיה זכאי המשיב, במידה ותוכח רשלנותה של המבקשת בפני בית-המשפט. בדחותו את התביעה קבע בית-המשפט, כי לא הוכחה כל רשלנות מצד המבקשת.

בערעורו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, חזר המשיב על טיעוניו באשר לרשלנותה של המבקשת. בית-המשפט המחוזי (סגני הנשיא יוסף גולדברג ורות שטרנברג-אליעז, והשופט עוזי פוגלמן) קיבל את הערעור, בקובעו כי המבקשת לא עמדה בחובה המוטלת עליה, בהיותה מעבידה, לספק סולם למשיב. על חובה זו למד בית-המשפט מתקנה 72 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן: תקנות הבנייה).

מכאן לבקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענות המבקשות כנגד התשתית העובדתית שהונחה בבסיס פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, וכן כנגד הסתמכותו של בית-המשפט על תקנות הבנייה. כן מבקשות הן עיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, וזאת לאחר שבית-המשפט המחוזי דחה בקשתן לעיכוב ביצוע.

הבקשה נדחית, שכן טענות המבקשות, בין אם עובדתיות הן ובין אם משפטיות, אינן מעלות שאלה כללית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, שכאמור זהו תנאי למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". ראו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3) 123.

הבקשה נדחית, איפוא.

בנסיבות אלה, אך מובן הוא כי מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.