רע"א 10592/04 בתיה גוכמן נ. אורי מור

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם. בפסק דינו דחה בית המשפט בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקשים שבפניי על החלטת בית המשפט השלום בטבריה (סגן הנשיא, כב' השופט א' שאהר).

2.ואלו עיקרי העובדות בענייננו. בין הצדדים מתנהל הליך משפטי בנוגע לעסקת מכר מקרקעין. המשיבים הגישו תביעה בגין הפרת חוזה המכר, המבקשים הגיבו בתביעה שכנגד ועל זו הגישו המשיבים תביעה שכנגד נוספת באישורו של בית המשפט (כב' השופט י' אברהם). בית משפט השלום נתבקש להורות על מחיקת תביעתם השנייה של המשיבים שכן לטענתם זו בחזקת תביעה שכנגד לתביעה שכנגד. בית המשפט דחה את הבקשה (כב' השופט א' שאהר) בנמקו שאינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשתם נידונה כערעור ונדחתה. בית המשפט קבע, כי הלכה למעשה מתבקשת רשות ערעור על החלטתו של כב' השופט י' אברהם ולא על ההחלטה השנייה של בית משפט השלום, אשר ניתנה, כאמור על ידי כב' השופט א' שאהר). משאיחרו המשיבים את מועד הגשת הבקשה הקבוע בתקנות בעניין זה, לא נותר אלא לדחות את ערעורם. בית המשפט הותיר בגדר צריך עיון את השאלה האם בסמכות בית המשפט להתיר הגשת תביעה שכנגד על תביעה שכנגד שהגיש הנתבע.

מכאן הבקשה שבפניי

3.דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי הכריע כפי שהכריע בעניין היות וחלף המועד הקבוע להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו הראשונה של בית משפט השלום. בנסיבות אלו, הסוגיה אותה מעלה בא כוח המבקשים הנה סוגיה תיאורטית ואינה נוגעת להכרעת בית המשפט המחוזי באופן ישיר. גם אם הסוגיה המועלית על ידי המבקשים מעוררת שאלה משפטית מהותית, במקרה דנן זו אינה מצריכה הכרעה עקרונית וזו תיעשה, במידת הצורך, בעתיד לבוא.

בהקשר זה יוער, שגם אם נכונה טענתו של בא כוח המבקשים, כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ואיני סבורה שכך הם פני הדברים, הרי שאין בדבר כשלעצמו כדי להצדיק את שמיעת העניין על ידי בית משפט זה כערכאת ערעור שנייה (המרצה 648/78 (אלקינד ואח' פוזניאק - לא פורסם)).

אשר על כן, לא מצאתי טעם המצדיק מתן רשות ערעור כמבוקש.