רע"א 10639/05 יצחק פרג'ון נ. משה בן חנן

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 18.9.05 (השופטת דותן) בתיק בר"ע 1837/05, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 29.3.05 (השופט שטרנליכט) בתיק א' 7653/03.

ב.בין המבקש והמשיבים מתנהל הליך הנוגע לחזקה ושימוש בנכס מקרקעין במושב משמר השבעה. במסגרת הליכי גילוי מוקדם התבקש המבקש למסור למשיבים הקלטות שביצע, המתעדות שיחות בינו לבין המשיבים שעניינן נשוא התביעה. המבקש סירב למסור את הקלטות בטענה שמדובר "במסמך שהוכן לקראת הליך משפטי", ולפיכך חל עליהן חיסיון. בית המשפט דחה את טענת החיסיון, בקבעו "המדובר בהקלטות שהוכנו שלא לצורך המשפט, משום שנעשו קודם התביעה ועל כן אינן נהנות מחסיון כלשהו". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 18.9.05 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו כי המבקש "מעיד על עצמו כי תמיד הקליט על בעל דינו". כן ציין בית המשפט שהבקשה לא נתמכה בכל מוצג או ראיה היכולים לבסס את טענת החיסיון. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו, ובה חוזר המבקש על טענותיו בערכאות הקודמות, ובעיקר כי ההקלטות החלו רק משהתעוררה המחלוקת נשוא התביעה, ומטרתן היתה איסוף ראיות לקראת התביעה המשפטית.

ג.(1) לאחר העיון חוששני שאין בידי להיעתר לבקשה. אכן, "מסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון מפני גילוי" כדברי המשנה לנשיא (כתארו אז) ברק ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' אזולאי , פ"ד מט(4) 54, 62, שציין המבקש. באותו עניין אוזכר ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל , פ"ד כט(1) 169, שם תמצת הלכה זו מ"מ הנשיא (כתארו אז) זוסמן; לשם החיסיון יש להראות, "שהמסמכים האמורים נעשו לצורך הליכים משפטיים ותוך צפייה להליכים משפטיים" (עמ' 170). קרי, "שמסמך שבא לעולם לצורך הליכים משפטיים שהיו אותה שעה תלויים ועומדים, או אפילו רק צפויים, מסמך כזה הוא חסוי" (עמ' 171). ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מה' 8, 191; ולאיזון האינטרסים והזכויות בכגון דא ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד , ס' 163, עמ' 152-151. הטעם לחיסיון ברור, בגדרי האיזונים שבין הגילוי הנאות ו"הקלפים הגלויים" שהם חלק משיטתנו המשפטית, ובין יכולתו של אדם להכין כראוי את משפטו; ככל שברור שהמסמך הוכן לצרכי משפט, יבוא אל תחת כנפי החיסיון.

(3) לפנינו לכאורה טענה משפטית בדבר הצורך להציב את גבולות החיסיון, נושא שעשוי להיות בו עניין בהקשרים שונים. אלא שהשאלה אם מסמך הוכן לצרכי משפט היא בראשית הדברים שאלה עובדתית , הטעונה בירור בכל מקרה לגופו, והמסורה לבית המשפט הדן. בנידון דידן התרשמותו של בית משפט השלום, וכך גם בית המשפט המחוזי, היתה כי על פי עיתוין לא הוכנו ההקלטות בהן מדובר לצרכי משפט. בבקשה לא הובאו תאריכים או מסמכים רלבנטיים היכולים לאשש, כי במועד שבו החלו ההקלטות היתה צפיות וציפייה להליכים משפטיים. אין פירוט לעניין זה, למעט דברי המבקש, שעיון בהם אינו מביא להתערבות בהחלטותיהם של בתי המשפט הקיימים. מצטרפת לכך הנכונות המסויגת – בתנאי של הימנעות מתצהיר משלים – למסור את החומר המבוקש. לפיכך אין מקום לקבלת הבקשה, שבגדרי תיק זה – התוחם אותה למחלוקת הצדדים – אינה באה בקהל אותן שלגביהן תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). אשר על כן אין בידי להיעתר לבקשה.