רע"א 10649/05 עיריית חדרה נ. מטילסקי שמעון הספקה טכנית בע"מ

1.

המשיבים הגישו תביעה כנגד עיריית חדרה (להלן: "המבקשת") בבית משפט השלום בחיפה להשבת סכומי כסף שנגבו על ידי המבקשת, בין היתר כשכר דירה, כארנונה כהיטלים וכאגרות. המבקשת ביקשה לסלק את תביעת המשיבים על הסף והתייחסה בבקשתה למספר פריטים מתוך כתב התביעה.

2.

בית משפט השלום (כב' השופטת ת' נאות-פרי) קיבל את בקשת המבקשת לסילוק תביעת המשיבים על הסף, בחלקה: בית המשפט קבע כי דרישת המשיבים להשבת סכומים שנגבו בגין ארנונה מושתתת על טענות "טכניות" מובהקות, שעניינן סוג הנכס, גודל הנכס והשטח לגביו חויבו בתשלום ארנונה, וכי טענות אלה היה על המשיבים להציג בהשגה או בערר על פי דין. לפיכך קיבל את הבקשה לסילוק בעניין זה בנימוק של אי מיצוי הליכים. אולם בית המשפט בחר להותיר על כנן את טענות המשיבים המתייחסות לחיוב בגין שטח "ציבורי", כמו גם לחיוב בגין שטח אשר בגינו חויב גם השוכר של המשיבים. בית המשפט קבע עוד כי הסמכות לדון בענייני הארנונה היא של בית המשפט האזרחי ולא של בית המשפט לעניינים מנהליים לאור היות התביעה – תביעה כספית, וכך קבע גם לגבי דרישת המשיבים להשבת סכומים שנגבו בגין היטל סלילה. בית המשפט דחה את טענת המבקשת בדבר העדר יריבות לאור העדר תשתית עובדתית מספקת לטענה זו בשלב בו היה מצוי הדיון, אך קיבל את טענת המבקשת כי עילת התביעה המתייחסת לחיובים אשר הושתו לפני 30.6.97 – התיישנה, וכך גם הדרישה להשבת סכומים שנגבו כשכר דירה. לפיכך, כאמור, קיבל את הבקשה לסילוק על הסף בחלקה.

3.

על חלק הבקשה שנדחה הגישה המבקשת בקשת רשות לערער בבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ב' בר-זיו) דחה את הבקשה בנימוק כי השבת כספים ששולמו לרשות נתונה לבית המשפט האזרחי ולא לבית המשפט המנהלי על יסוד החלטה שנתן בית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין) ברע"א 3879/05 עירית חדרה ואח' נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (לא פורסם). עוד קבע כי אין מקום לדחות את התביעה בשל אי מיצוי הליכים קודמים וכי החלטת בית משפט השלום נכונה לגופו של עניין. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.

המבקשת טוענת כי ההחלטה עליה הסתמך בית המשפט המחוזי אינה רלוונטית לענייננו שכן מדובר בנסיבות שונות, וכי טעה בית המשפט בחייבו אותה בשכ"ט עו"ד, באשר המשיבים לא יוצגו על ידי עו"ד. לגופו של עניין חוזרת המבקשת וטוענת כי מן הדין היה לדחות על הסף את טענות המשיבים באשר לחיובי ארנונה בגין השטח הציבורי ובגין שטחים שהשוכר שלהם כבר חויב בגינם מחמת אי מיצוי הליכים קודמים; למעשה, כך טוענת היא, מדובר בטעות בסיווג שיכולה וצריכה לשמש כנושא להשגה. לאור העובדה שהארנונה כלל לא נגבתה מהמשיבים, מדובר בתביעה למתן צו הצהרתי ולפיכך דינה להתברר בפני בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. עוד טוענת המבקשת כי הסמכות לדון בתביעת המשיבים בנוגע לשכר דירה היא לבית המשפט המחוזי. לדעתה, הבקשה סבה על עניין עקרוני הנוגע לקו הגבול של סמכותם העניינית של בתי המשפט.

5.על פי החלטתי מיום 30.3.06, הוגשה תשובת המשיבים לבקשה. המשיבים טוענים כי מהות תביעתם היתה השבה כספית של כספים ששילמו ביתר שהושתה על עילות שונות. מאחר ומהות התביעה היא כספית, אף אם נושאה בענייני ארנונה והיטלים, הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית משפט השלום לאור העובדה שההחלטה המנהלית בדבר עצם דרישת התשלום אגבית לה ואינה נתקפת ישירות. לטענתם של המשיבים, כל רצונה של המבקשת הוא להרוויח זמן ולמנוע את הדיון בתביעה לגופו של עניין.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה וכן בהחלטות הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית משפט השלום דן באריכות בכל אחת מהטענות שהעלתה המבקשת ושהיא מעלה אותן שוב בפניי ונענה לחלק מבקשותיה. מאחר והתביעה שהוגשה היא תביעה כספית במהותה להשבת כספים שנגבו ביתר לפי טענת המשיבים, אף עם עילתה של התביעה היא בתחום המשפט המנהלי, קבע בית המשפט כי יש לו סמכות לדון בה, למעט החלקים שמחק. בית המשפט המחוזי שאישר קביעה זו, הסתמך כאמור על ההחלטה שניתנה ברע"א 3879/05. עיון בהחלטה זו מעלה כי מדובר בנסיבות דומות לענייננו שכן המשיבה שם ביקשה השבת הוצאות גינון ופיתוח אותן הוציאה כתנאי לקבלת היתר בניה בטענה כי חויבה בהן שלא כדין, ושם נקבע כי העניין אינו בא בגדר עתירה מנהלית, "שכן אין כאן תקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אלא תובענה כספית שההחלטה המינהלית נבחנת אגבית לה. עניין זה מצוי בסמכותם של בתי המשפט ה"רגילים", בהתאם לגובה התביעה הכספית, ולענייננו

- בית משפט השלום". הדברים יפים גם לבקשה שבפניי ולפיכך דין טענותיה של המבקשת לסילוק תביעת המשיבים על הסף, להידחות. בשולי הדברים אציין כי העובדה שהמבקשת חויבה בשכ"ט עו"ד חרף העובדה שהמשיבים לא מיוצגים בידי עו"ד, אין בה כשלעצמה, עילה למתן רשות לערער לבית משפט זה על פי אמות המידה המקובלות. לאור האמור לעיל דינה של הבקשה להידחות.