רע"א 1068/08 אלכסנדר אורן נ. שרונים אבן יהודה בע"מ

1.

המבקשים מתגוררים בפרויקט לדיור מוגן ביישוב אבן יהודה, שהוקם על-ידי המשיבה. הם הגישו המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד המשיבה, ובגדרה עתרו לחייב את המשיבה לרשום על שמם בלשכת רישום המקרקעין את יחידת הדיור שנמכרה להם בפרויקט, האמור להירשם כבית משותף. כן עתרו המבקשים לקבלת הסעד של פיצויים מוסכמים על פי הקבוע בחוזה שבין המבקשים לבין המשיבה בגין הפיגור ברישום הדירה על שמם עד כה. במסגרת התובענה ביקשו המבקשים שתיגבה עדות מוקדמת מן המבקש 1, שהוא בן 78 וחולה במחלה קשה. בית המשפט הנכבד קמא דחה בקשה זו, ומכאן באה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הערה: בעת שטיפלתי במכלול דווח לי על ידי המשיבה כי בקשתה להעביר את המרצת הפתיחה לפסים של תביעה רגילה נדחתה על ידי בית המשפט הנכבד קמא ואולם סעד הפיצויים המבוקש בגדרה נמחק מהתובענה, בהנמקה שהוא מצוי בתחום סמכותו הייחודית של בית משפט השלום.

2.

המשיבה, בתגובתה מתאריך 22.2.08, התנגדה לבקשה שבפני והסתמכה על טענות מטענות שונות. עם זאת, ציינה המשיבה בתגובתה (שם, בסעיף 45.3) כי להערכתה יושלם רישום הבית המשותף שבו מצויה יחידת הדיור של המבקשים בתוך כשלושה חודשים.

3.

נוכח עמדות הצדדים ואופי הבקשה, זימנתי דיון בפני. בדיון, שהיה מיועד בעיקרו לבירורים ולהבהרות, הועלו גם שתי הצעות אפשריות להסדר משום דרכי שלום, על מנת להביא לסיום המחלוקת בהליך זה, או בתיק כולו. המבקשים הודיעו על אתר כי הם נכונים להסדר של פשרה, על פי כל אחת משתי החלופות שהוצעו. המשיבה ביקשה אורכה לתגובה עד לתאריך 24.2.08, על מנת להודיע אם היא נכונה לקבל אחת מן החלופות הנ"ל. כן הוגשה בדיון תעודה רפואית מעודכנת על מחלתו של המבקש 1, ממנה הסתבר כי חלה הרעה במצבו.

4.

בתאריך 24.2.08 מסרה המשיבה הודעה לפיה היא איננה מתנגדת לגביית עדות מוקדמת מן המבקש 1, ואולם הוסיפה כי היא מסכימה עם גישת בית המשפט, שהובעה בדיון, כי עדיף יהיה אם המבקש 1 לא ייחקר על תצהירו נוכח מצבו, בכפוף לכך שלא יראו בהסכמת המשיבה לאי-חקירה כאמור משום הודאה בהפרת ההסכם מצידה (קל וחומר הפרתו היסודית).

5.

בעקבות הדיון והודעתה האמורה של המשיבה, קיבלתי בתאריך 27.2.08 החלטה שעיגנה את הסכמות הצדדים בהקשר להמשך ההליך, כפי שגובשו בדיון ודווחו לי. או אז הגישה המשיבה בקשה ל"הבהרת" ההחלטה (אשר למעשה היתה בה נסיגה לכאורית מהסכמותיה הקודמות). בעקבות "בקשת הבהרה" זו קבעתי כי אין אני רואה הצדקה לשנות מהחלטתי מתאריך 27.2.08, ואולם היתרתי למשיבה להודיע במפורש אם היא חוזרת בה מהסכמותיה, שעמדו בבסיס אותה החלטה. ואמנם, המשיבה הודיעה כי היא חוזרת בה מההסכמה שלא לחקור את המבקש 1 על תצהירו. עם זאת, הודיעה המשיבה כי נוכח מצבו הבריאותי של המבקש 1 היא מסכימה לקבלת בקשת רשות הערעור לגבייה מוקדמת של עדותו.

6.

בשים לב לכל ההתפתחויות הנ"ל, אני נדרש להחליט עתה בבר"ע לגופה.

7.

הנני מחליט איפוא, בהסכמת הצדדים, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, וכן לקבל את הערעור. לפיכך, תיגבה מן המבקש 1 עדות מוקדמת בהקדם האפשרי, ולמשיבה עומדת הזכות לחקור אותו בחקירה נגדית. אין צריך לומר, כי פעולה זו, כמו כל פעולה בסדרי הדין, צריך שתיעשה בתום לב (בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי , פ"ד לה(3) 449, 462-461 (1981) וראו גם: ד"ר דודי שוורץ, סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות, (תשס"ז) בעמ' 99-47; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי – מהדורה תשיעית (2007) בעמ' 7-6). על המשיבה לדעת כי מימוש זכותה לחקירה נגדית באופן המנוגד לחובת תום הלב ולהגינות, במיוחד בשים לב למצבו הבריאותי הקשה של המבקש 1, עלול להוליד תרופות של מהות , הנובעות מן הדין והפסיקה עקב התנהלות לא ראויה שכזו. בהקשר זה אוסיף כי נראה לכאורה שהעובדות הכלולות בתצהיר המבקש 1 (בשונה מהטענות המשפטיות) מתבססות בעיקרן על מסמכים - והמחלוקת לגביהן מועטה. לפיכך,

אם יתברר מהחקירה הנגדית שתיעשה כי הדרישה לגביה באה, בנסיבות העניין, לשם קנטור או מתוך קלות דעת, הרי שמעבר לתרופות של מהות שתישקלנה, ראוי שבית המשפט שבפניו יתנהל ההליך - יטיל על המשיבה את הוצאות החקירה, כאמור בסעיף 17(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971.

8.

מעבר לתוצאתו של ערעור זה, הנני מבקש כי בית המשפט הנכבד קמא יבדוק את האפשרות להקדים את שמיעת התובענה– ולא רק את שמיעת עדותו של המבקש 1 –

לתאריך קרוב, וזאת, כמובן, בהתאם ליומנו.