רע"א 1071/02 ירדנה ביטון נ. עו"ד נתן פנץ

1.בין המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") לבין המשיב, נכרת חוזה שעיקרו מתן רשות למשיב להשתמש, ללא תמורה, בחלק מנכס שבבעלות המבקשת. באותו חוזה הוסכם בין הצדדים, כי כל מחלוקת שתתגלע ביניהם בקשר להסכם תתברר בפני המבקש 2, אותו מינו כבורר (להלן: הבורר"). יצוין, כי הבורר הינו גיסו של בעל המבקשת, והדבר היה ידוע למשיב עובר לחתימת החוזה; הבורר היה גם לקוח של המשיב, שהוא במקצועו עורך-דין, והקשרים ביניהם נותקו.

2.ביום 20.3.01 הגישה המבקשת בפני הבורר תביעה נגד המשיב, לפינוי הנכס שבבעלותה, ולקבלת פיצוי כספי בסך 503,541 ש"ח בגין דמי שכירות וכפיצוי מוסכם. בו ביום נמסר כתב התביעה למשיב, בצירוף בקשה כי הלה יגיש כתב הגנה. נתקיימו מספר שיחות בין הבורר לבין המשיב שבסופן ביקש המשיב מהבורר לפטור את עצמו מניהול הבוררות. בקשה זו נדחתה על ידי הבורר. ביום 11.6.01 נדרש המשיב להגיש כתב הגנה עד ליום 14.6.01, ומשלא הגיב, הוציא הבורר ביום 17.6.01 פסק-דין, בו הוענקו למבקשת הסעדים שבקשה.

המשיב טען, כי יש לבטל את פסק הבורר בשל העילות הבאות: האחת - לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טיעוניו בפני הבורר; השניה - תוכנו של פסק הבורר נוגד לתקנת הציבור. שלישית - קיים סיכון כי היחסים שנוצרו בין המעורבים בבוררות מאז נחתם הסכם הבוררות והוגש כתב התביעה, יש בכדי לפגוע ביכולתו של הבורר להתייחס באופן שווה כלפי הצדדים.

3.בית המשפט קמא החליט לבטל את פסק הבורר. לא התקבלה הטענה כי פסק הבורר סותר את תקנת הציבור, אולם בית המשפט קמא סבר, כי אכן לא ניתנה למשיב הזדמנות נאותה להגשת כתב הגנתו ולטעון את טענותיו, על אף הזמן הארוך שעבר מיום הגשת התביעה ועד יום מתן פסק הדין. כמו כן, היה בית המשפט קמא סבור, כי במקרה דנן מתקיימת עילת הסל שבהוראת סעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח1968-, הן מהטעם שהבורר קבע עמדה מהותיות לגבי הסכסוך עוד לפני תחילת הבוררות והן מהטעם שהבורר הביע תרעומת על כך שהמשיב מעל באמונו וחשף שלא לצורך עניינים משפטיים בהם טיפל עבורו. יצוין, כי בית המשפט קמא החליט על קיום בוררות נוספת שתנוהל על ידי בורר חלופי.

המבקשת יוצאת כנגד הקביעה העובדתית שלמשיב לא ניתנה הזדמנות לממש את זכותו לטעון בפני הבורר. כמו כן סבורה המבקשת, כי כעסו של הבורר כלפי המשיב היה רק לאחר שנתן כבר את פסק הבוררות, לפיכך לא הייתה לכך נפקות על פסק הבורר.

4.כאמור, הובאו על ידי בית המשפט קמא שני נימוקים חלופיים לביטול פסק הבורר. נקבע כממצא עובדתי - ואין אני רואה סיבה להתערב בו - כי למשיב לא ניתנה זכות טיעון בפני הבורר. די בכך כדי לדחות את הבקשה שמונחת בפני, ולפיכך מתייתר הצורך להתייחס לטענת המבקשת בעניין "מועד כעסו" של הבורר. לפיכך, צדק בית המשפט קמא שהעביר את הדיון בסכסוך לבורר חלופי.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה מהמשיב, אין צו להוצאות.