רע"א 10710/05 י.ד לוי אלברט (2000) חברה לבניין (1997) בע"מ נ. מיכאל א. כץ

1.במסגרת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהגישו המבקשים, מינה בית המשפט את המשיב ככונס נכסים על המגרש. ביום 11.7.05, בבש"א 2045/05, קיבל בית המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ש' מנהיים) את בקשת כונס הנכסים לקביעת שכרו, וקצב לו שכר של 5% משווי המכירה של המגרש כולו בתוספת מע"מ. בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים נדחתה ביום 9.10.05, בבר"ע 2528/05 על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן). מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

2.המבקשים טוענים כי יש לבטל את החלטת בית משפט השלום, להפחית את שכרו של המשיב, לקבוע ששכרו ישולם רק על-ידי בעלי המגרש שזכויותיהם נמכרו, וכן לקבוע ששכרו ישולם רק לאחר השלמת הליכי כינוס הנכסים והעברת כל הזכויות הנמכרות במגרש על שם הרוכשים-המבקשים. לדבריהם, שכר זה הינו גבוה במידה בלתי סבירה, מה גם שבפעולות הכינוס נמכרו רק 31.86% מכלל המגרש, ולכן שכרו של המשיב צריך להיות מחושב כ-5% מחלק זה.

3.לאחר שעיינתי בטענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקשים חוזרים על טענות, חלקן עובדתיות טהורות, אשר הועלו ונדחו על-ידי הערכאות הקודמות. המבקשים לא הצביעו על שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, החורגת מהעניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). כל טענותיהם מצויות בדלת אמותיו של המקרה הספציפי שנידון בפני בית משפט השלום. לכך יש להוסיף כי הכלל הוא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשכר הטרחה שקבעה הערכאה הדיונית לכונס נכסים, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו למשל: ע"א 621/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' פינצ'וק , פ"ד מא(2) 660, 665). קל וחומר כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

4.על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משהגעתי לתוצאה אליה הגעתי, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשתם הנוספת של המבקשים, למתן צו עיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה זו. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.