פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10710/08
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
אלתר בילוגורסקי
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד מיוחס
2. עו"ד אמנון חכימי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בבש"א
18580/08, מיום 9.12.08, שניתנה על ידי כבוד השופט נ' ישעיה
בשם המבקש:
עו"ד ישראל ליבנה;
עו"ד יחיאל יבלונסקי
בשם המשיבים:
עו"ד אמנון חכימי
החלטה
1.
המבקש נטל מהמשיב 1 מספר הלוואות, שכנגד אחת מהן משכן חנות שבבעלותו לטובת המשיב 1 (להלן: הנכס ), וזאת בהתאם להסכם מישכון מתאריך 3.4.05 (להלן: ההסכם ). המשיב 1 פתח בתאריך 9.4.08 הליכי מימוש משכנתא בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב (להלן: הליכי ההוצל"פ ), והמשיב 2 מונה בתאריך 18.9.08 ככונס הנכסים על זכויות המבקש בנכס. המבקש הגיש בתאריך 7.10.08 תביעה נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בגדרה עתר לביטול ההסכם והפסקת הליכי ההוצל"פ, כאשר הטענה המרכזית עליה הוא נסמך היא כי הוא פרע את מלוא חובו למשיב 1, בסוף שנת 2005 (להלן: התביעה ). במקביל הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ, מאותם נימוקים שצוינו בתביעה (להלן: בקשת העיכוב ). המשיבים התנגדו לבקשת העיכוב, באמרם כי טענת המבקש איננה אלא טענת "פרעתי", שמקומה במסגרת הליכי ההוצל"פ, ולא בבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ישעיה ) דחה את בקשת העיכוב, מטעמיהם של המשיבים.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה חוזר המבקש על הטענות המפורטות בתביעתו ובבקשת העיכוב. המשיבים הגישו תשובה לאקונית ביותר, שבה הם חוזרים על טענותיהם שלהם.
2.
דין הבקשה להידחות. המבקש איננו מתיימר אפילו לבסס את טענתו הסתמית כי בית המשפט המחוזי הוא המקום המתאים לדיון בטענות, שהעלה בתביעתו. ואכן, הטענה שמעלה המבקש איננה אלא טענת "פרעתי", שהמקום הראוי לדון בה הוא במסגרת הליכי ההוצל"פ (ראו: סעיפים 19, 81, 81ב1 ל חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ).
המבקש, במקום לפעול כמקובל במסגרת של הליכי ההוצל"פ, בחר להגיש את תביעתו לבית המשפט המחוזי, ובכך להשחית את זמנם של בית המשפט ושל המשיבים בהליכי סרק. בכל מקרה, לא היה כל מקום למתן הסעד המבוקש על-ידי המבקש בגדרה של בקשת העיכוב.
3.
לאור כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקש יישא בשכ"ט עו"ד המשיבים, בסכום של 3,500 ש"ח.
ניתנה היום, ט"ו באדר התשס"ט (11.3.09).
ש ו פ ט