רע"א 10726/08 המוסד לביטוח לאומי נ. שמג"ד חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה

המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד ) שילם תגמולים לאדם שנפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. המוסד הגיש תביעת שיבוב נגד המשיבות – מבטחות הרכב. את תביעתו-זו סמך על הסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 1979, ועל מסמך הבנות משנת 1990 המפרט הסכמות לגבי יישומו של סעיף 4(א) להסכם (על ההסכם ועל מסמך ההבנות ראו רע"א 8308/06 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 8.11.2007)). המחלוקת במקרה זה נוגעת למצב שבו הנפגע הוא מעביד של עצמו (כאן – נהג הסעות עצמאי), והרכב שהוא נוהג בו אינו רשום על שמו אלא על-שם חברת הסעות שעמדה עמו בקשרי עבודה. מסתבר, כי הנפגע חכר את הרכב לתקופה של שלוש שנים, תמורת תשלום חודשי לחברה, ובתום התקופה אמור היה הרכב לעבור לבעלותו (אם יעמוד בתשלומים). שתי הערכאות הקודמות באו לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה העסקה ביחס לרכב הייתה עסקת שכירות – מעין עסקת ליסינג – וכי לפי ההסכם ומסמך ההבנות מצב-דברים זה אינו מקים עילת שיבוב.

המוסד לביטוח לאומי משיג על הכרעה זו אולם טענותיו לא שכנעוני. פסיקת הערכאות הקודמות מבוססת ואינה מקימה עילה להתערבות. די אם אציין נקודה מרכזית אחת: מסמך ההבנות שולל את זכות השיבוב במקום שבו העובד נפגע תוך כדי נסיעה ברכב מעביד במהלך העבודה, ולעניין זה, "רכב מעביד" הוא רכב המצוי בבעלותו של המעביד או שכור על-ידו. בענייננו, נראה כי לפי העובדות שנקבעו ניתן לומר כי לצורך מסמך ההבנות הרכב היה שכור על-ידי הנפגע (שהוא גם המעביד); אך גם אם מתקרבים היינו לראות בעסקה מעין עסקה לרכישת הרכב בתשלומים, עדיין אין כל היגיון לפרש את מסמך ההבנות כאילו ביקש לקיים במקרה זה זכות שיבוב – זכות הנשללת, כאמור, הן במקרה של שכירות הן במקרה של בעלות. לעניין זה מקובלות עלי טענות המשיבות ועל כן דין הבקשה להידחות.

המבקש יישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבות בסכום של 10,000 ש"ח.