רע"א 10733/04 עזמי פאר נ. עו"ד אבו ליל ראסם

א.זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים וסרקרוג, רזי וסוקול) בע"א 1851/03 מיום 12.10.04, בו נתקבל ערעור המשיב על החלטת בית משפט השלום (כבוד הרשם - כתארו אז - ורבנר) מיום 7.10.03 (בש"א 14697/02), שדחה את בקשת המשיב לביטול החלטה קודמת שניתנה על ידיו ביום 19.11.02.

ב.(1) תחילתה של בקשת רשות הערעור שלפנינו, בתביעה שטרית בגין שלושה שיקים שנמסרו למבקש ובגינה נפתח הליך של הוצאה לפועל. בדיון שהתקיים בבקשה להתנגדות לביצוע השיקים לא הופיעו המשיב ועורך דינו, שההזמנה נשלחה אליו אך חזרה בציון "לא נדרש". עקב כך לא דן כבוד הרשם ורבנר בבקשת ההתנגדות לגופה, ודחה אותה בשל אי ההתיצבות (החלטה מיום 19.11.02).

(2) המשיב הגיש ביום 14.9.03 בקשה לביטול החלטה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. בהחלטה שניתנה ביום 7.10.03 דחה כבוד הרשם ורבנר את הבקשה על שני חלקיה, וקבע כי אין בתצהיר שצורף אליה כל נימוק המצדיק ביטולה של ההחלטה הקודמת או דיון מחדש בבקשת ההתנגדות לביצוע שיקים.

(3) הערעור לבית המשפט המחוזי הוגש על ההחלטה האחרונה, אך בית המשפט המחוזי ראה אותו גם כערעור על ההחלטה מיום 19.11.02, וסבר כי את המועד הרלבנטי להגשתו יש לראות כנמנה מן ההחלטה מ-7.10.03. כיוון שעל פי סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל רואים את ההתנגדות לביצוע שיקים כבקשת רשות להתגונן, עיין בית המשפט בתצהיר שהוגש בצירוף להתנגדות וזיהה בו עילה המצדיקה מתן רשות להתגונן בתיק דנן. לפיכך הורה על קבלת הערעור ועל החזרת התיק לבית משפט השלום כדי ליתן רשות להתגונן או לדון בבקשת רשות להתגונן.

ג.בבקשה הנוכחית עותר המבקש לרשות ערעור, ובגדרה בקשתו היא להחזיר על כנו את פסק דינו של הרשם, הדוחה את התנגדות המשיב, תוך חיובו בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין. המבקש טוען, כי טעה בית המשפט המחוזי בקבעו כי יש לראות את הערעור כערעור על ההחלטה הראשונה, וכן באי דחיית הערעור מחוסר סמכות. לטענתו, אף טעה בית המשפט בקביעה כי ערעורו של המשיב הוגש במועד, שכן משהוזמן המשיב כדין ולא התייצב לדיון, החלטתו של כבוד הרשם לדחות את ההתנגדות - בדין ניתנה.

ד.(1) שקלתי באשר לבקשה, כיוון שנתעוררו בי סימני שאלה בקשר לדרכו של המשיב בהליכים בפני הרשם בהקשר להמצאה ולהסבר אי ההתיצבות, כדרך שנתעוררו ספקות בבית המשפט המחוזי באשר לזימון; הוא הדין לשאלות אחרות שעורר המבקש, ובהן המועדים. ואולם, משני טעמים סבורני כי אין מקום להעתר לבקשה, חרף האמור, האחד כללי והאחר הנוגע לתיק דנא. רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת בבית משפט זה, ככלל, כאשר הנושא מעורר שאלות משפטיות כלליות החורגות מן המחלוקת הישירה שבין הצדדים. רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, מפי מ"מ הנשיא (כתארו אז) שמגר. כדרך כל כלל, יתכנו לכך חריגים, הקשורים בנסיבות ספציפיות, אם בשל תחושת צדק עזה, ואם בשל פגם חמור בהליכים הדיוניים (ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד ס' 187-186 עמ' 182-181). מקרה זה אינו בא בגדרם, במיוחד שעה שמצטרף לכך הטעם הנוסף: התיק טרם נסתיים. הוא מצוי בהליכים בבית משפט השלום בקשר לבקשת הרשות להתגונן של המשיב. הסכסוך המהותי יתברר איפוא כראוי לו, ויוחלט בהתאם, לרבות לגבי ההוצאות. הואיל וכך, וכיוון שהדלת לא ננעלה בפני המבקש להידרש מהותית לנשוא המחלוקת, איני סבור כי יש מקום לרשות ערעור בגלגול שלישי, ואיני נעתר איפוא לבקשה.