רע"א 10777/06 עו"ד ישי בוקריס נ. דוד בן ישי(בוקריס)

המבקש הינו בעלה לשעבר של המשיבה 2 (להלן: המשיבה) ואביו של המשיב 1 (להלן: המשיב). הצדדים מנהלים ביניהם הליכים משפטיים החל משנת 2003.

המבקש הגיש שתי תביעות כנגד המשיבים: האחת, למתן פסק-דין המצהיר, כי הוא הבעלים של משרד להנהלת חשבונות והשנייה, לחייב את המשיבים להחזיר לו סכום של 800,000 ש"ח. ביום 20.1.2005 ניתן פסק-דין הדוחה את שתי התביעות.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי (ע"מ 1013/05) נדחה והמבקש חויב בהוצאות המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח, לכל אחד מהם. על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה אף היא ביום 8.11.2005.

המשיבים פתחו הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש לתשלום ההוצאות שנפסקו לטובתם.

במסגרת הליכים קודמים בין הצדדים (תמ"ש 2830/03) ביום 3.12.03 ניתנה החלטה זמנית על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה בטבריה (בש"א 1605/03), לפיה חויב המשיב להעביר למבקש סכום חודשי בסך 5,000 ש"ח, בכל 12 לחודש, החל מיום 12.12.2003 ועד למתן פסק-הדין. פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי ניתן ביום 21.7.2005.

המבקש פתח כנגד המשיב בהליכי הוצאה לפועל לקיום ההחלטה הזמנית. ביום 18.1.06 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל, הדוחה את בקשת המבקש לפתוח תיק הוצאה לפועל חדש מן הנימוק, ששולמו כל החיובים.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל ערער המבקש לבית-המשפט לענייני משפחה בטבריה (תמ"ש 2830/03). לטענתו, לפי החלטות בתי המשפט, על המשיב היה לשלם 20 תשלומי קרן, אולם הוא שילם רק 19 תשלומים ולכן החלטות ראש ההוצאה לפועל לסגירת התיק על אף שקיימת יתרת זכות שגויה. לטענתו, החלטת ראש ההוצאה לפועל, הדוחה את הבקשה לפתיחת התיק מחדש וחיובו בסך של 800 ש"ח הוצאות שכר-טרחה למשיב, שגויה.

בית-המשפט לענייני משפחה (כבוד השופטת א' בוהדנה) דחה, ביום 9.7.06,

חלקית את הערעור על שלוש ההחלטות של ראש ההוצאה לפועל, בקובעו, כי לעניין הסכום המקורי בסך של 10,000 ש"ח הדין עם המבקש ויש להעמיד את החוב בתיק זה על סכום הקרן בלבד בסך של 10,000 ש"ח. אשר למחלוקת הנוגעת לתוספת מס ערך מוסף, קבע בית-המשפט, כי המשיבים יגישו בקשה מתאימה לראש ההוצאה לפועל.

על פסק-הדין של בית-המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת בקשת רשות ערעור (בר"ע 1188/06).

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא א' אמינוף) דחה, ביום 21.11.06, את בקשת רשות הערעור בקובעו, כי בטענות המבקש אין כל חשיבות משפטית או ציבורית כלשהי וכי טענותיו מעלות שאלות עובדתיות ולא מהותיות. בית-המשפט קבע, בין היתר, כי יש לדחות את טענת המבקש, לפיה על המשיב היה לשלם 20 תשלומים ובסך-כולל של 100,000 ש"ח ולא 19 תשלומים בתוספת של 9 ימים בלבד. טענתו של המבקש, לפיה טעה בית-המשפט לענייני משפחה בכך, שלא זימן לעדות את עובדי ההוצאה לפועל ואת עובדי המזכירות, נדחתה אף היא. לבסוף, חייב בית-המשפט המחוזי את המבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך של 3,000 ש"ח.

או-אז, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 21.11.06 בבר"ע 1188/06.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא א' אמינוף) דחה, ביום 11.12.06, את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו מיום 21.11.06 בקובעו, כי למבקש לא קיימת זכות להגיב על תשובת המשיב וכי נראה, שסיכויי קבלת בקשתו של המבקש בבית-משפט זה קלושים מאוד. לבסוף, חייב בית-המשפט את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך של 3,000 ש"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. במסגרת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל.

בבקשתו טוען המבקש, בין היתר, כי הוא ער לכך, שמדובר ב"גלגול רביעי", אולם טענותיו מעלות שאלות משפטיות וציבוריות מהותיות, המחייבות בירור יסודי מעצם פרטיהן ונסיבותיהן. עוד מוסיף וטוען המבקש, כי אם לא יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל, ייגרם לו נזק כבד ובלתי הפיך, הגם שסיכויי בקשתו להתקבל גבוהים מאוד.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, המבקש מציין בבקשתו בעצמו, כי הינו ער לכך, שבקשתו בחלקה הינה ב"גלגול רביעי". בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה , וודאי שאין הצדקה לדיון ב"גלגול רביעי".

יתרה מכך, עיקר טענות המבקש מופנות כנגד ממצאים עובדתיים, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. כידוע, משקבעה הערכאה הדיונית ממצאים שבעובדה, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים אלה.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, בטענות השונות שמעלה המבקש בבקשתו, לא מצאתי כל ממש.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל נדחית אף היא.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.