רע"א 10941/03אורי עליזי נ. טרנס מערכות בטחון וטכנולוגיות בע"מ

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.

בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו אישר הסדר נושים אשר הוצע למשיבה 1 (להלן: החברה) על ידי המשיבה 3, ציוד הנדסי דלתה בע"מ ( להלן: דלתה ) וכן על החלטת בית המשפט לאשר את בקשת המשיב 2, הנאמן על הסדר הנושים (להלן: הנאמן) לפיה לא ניתן לנקוט נגד החברה בכל הליך בגין חובות הקודמים למועד אישור ההסכם. המבקש, שהינו בעל מניות בחברה, הגיש בקשת רשות לערער על החלטות אלה. בהחלטת כבוד השופט א' ריבלין (כתוארו אז) מיום 18.1.04 נקבע כי הבקשה מצריכה תשובה. המשיבים 1,2,3 ו-5 הגיבו לבקשה. ביום 22.2.04 הגיש המבקש בקשה לתיקון הבקשה למתן רשות לערער וביום 16.3.04 הגיש המבקש בקשה להשיב לתגובות המשיבים. המשיבים התנגדו לבקשות. בהחלטת כבוד השופט ריבלין מיום 18.3.04 הבקשה התקבלה הבקשה למתן רשות להשיב ובהחלטת כבוד השופט ריבלין מיום 30.11.04 נקבע כי המבקש יהא רשאי להגיש בקשה מתוקנת וכי המשיבים יהיו רשאים להגיב לה. ביום 4.5.05 נקבע כי הבקשה למתן רשות לערער תדון בפני הרכב שלושה. ביום 30.10.06 התנהל דיון בבית המשפט במעמד הצדדים. בהחלטת בית המשפט באותו יום נקבע כי התיק נדחה לעיון, וכי תוך 14 יום יודיע המבקש אם הושג הסדר עם המשיב 5 ובאם לא יושג הסדר, ינתן פסק דין על פי הטענות שנשמעו. ביום

9.11.06 הגיש המבקש בקשה למחיקת ההליך ללא צו להוצאות. בבקשתו הבהיר המבקש

כי הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה ביחס לסכום אותו הוא אמור לשלם

למשיב 5 וכי לאור הערות בית המשפט אשר הועלו בדין, חוזר בו המבקש מבקשתו למתן רשות לערער. בהחלטתי מיום 13.11.06 הורתי על מחיקת ההליך שבכותרת והתבקשה תגובות המשיבים לעניין פסיקת הוצאות.

2.

בתגובתם, טענו המשיבים, בין היתר, כי מטרת ההליך היתה להערים קשיים על החברה לאחר שנקלעה למצב של הקפאת הליכים וכן נטען, כי משהבין המבקש כי בית המשפט צפוי לדחות את בקשתו, יזם את מחיקת ההליך בעצמו. עוד נטען כי הגשת ההליך גרמה למשיבים הוצאות רבות, שכן נדרשו ללמוד את החומר, להגיש תגובות לבקשתו, להכין עצמם לדיון בבית המשפט ולהופיע לדיון.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני, בבקשת המבקש למחיקת ההליך ללא צו להוצאות ובתגובת המשיבים, נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל. הגשת הבקשה למתן רשות לערער מעידה כי המבקש סבר שיש מקום להתערבות בית משפט זה בסוגיה הנדונה, והמשיבים נדרשו אפוא לשכור ייצוג משפטי, להוציא הוצאות כספיות ולהגיש תגובתם לבקשה למתן רשות לערער וכן לבקשות הביניים שהגיש המבקש. ההליך נמחק ביוזמת

המבקש, אף שלא הגיע להסכמה עם המשיב 5 ביחס לסכום שהוא אמור לשלם לו. במצב דברים זה, מוטל על המבקש הנטל להראות מדוע מלכתחילה היתה הצדקה לקיום ההליך תוך גרימת הוצאות למשיבים, וזאת כאשר בדיעבד בחר למחוק את ההליך מיוזמתו מבלי שטענותיו התבררו לגופן. המבקש לא עמד בנטל זה.

אשר לגובה ההוצאות. המשיבים לא טרחו להוכיח את שיעור הוצאותיהם בפועל על ידי צירוף אסמכתאות ועריכת חישובים מתאימים. במצב דברים זה, יש לראותם כמשאירים את ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט, שיקבע מהו שיעור ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות המקרה שבפניו (ראו: בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר , תק-על 2005(2), 4087). בשים לב לכך שהמשיבים נדרשו להגיב לבקשה למתן רשות לערער,

לבקשות נוספות שהוגשו על ידי המבקש וכן לדיון שהתנהל בבית המשפט ביום 30.10.06, ישא המבקש בהוצאות כל אחד מהמשיבים 1,2,3, ו-5 בסכום כולל של 4,000 ₪ אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.