רע"א 1097/01 רוניל בע"מ נ. בנק אמריקאי ישראלי בע"מ

1.המשיב מס' 1 (להלן - "הבנק") העמיד אשראי לזכות מר דוד אלכסנדר, שהוא אחד ממנהליה של המבקשת ובעל מניות בה. להבטחת האשראי שיעבדה המבקשת נכס מקרקעין שבבעלותה (להלן - "הנכס") במשכנתא לטובת הבנק. משלא סולק החוב שנוצר בחשבונו של מר דוד אלכסנדר פתח הבנק, ביום 29.9.97, בהליכים למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל מונה המשיב מס' 2 (להלן - "הכונס") לכונס נכסים. הכונס פירסם בעיתונות היומית הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס. ביום 16.6.99 נערכה במשרדו של הכונס התמחרות בין המציעים. המשיב מס' 3 (להלן - "הקונה") הציע לשלם תמורת הנכס סכום של 270,000 דולר וזכה בהתמחרות. הכונס הודיע למבקשת על תוצאות ההתמחרות וכן הודיע לה כי היא זכאית לפדות את המשכנתא, על ידי תשלום סכום השווה לסכום שהציע הקונה. המבקשת הודיעה לכונס כי ברצונה לפדות את המשכנתא "במחיר הנטו של המכירה" - שהוא המחיר שהציע הקונה בניכוי תשלומי המס המגיעים לרשויות - בתוספת 100 ש"ח. הכונס דחה את הצעתה והגיש לראש ההוצאה לפועל בקשה לאשר את מכירת הנכס לקונה. המבקשת ביקשה לעכב את אישור המכירה ולאשר לה לפדות את המשכנתא בסכום של 148,305 דולר; שהוא "המחיר נטו", לפי חוות דעתו של רואה חשבון מטעמה שאותה צרפה לבקשתה.

2.ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם א' שוורץ), בהחלטתו מיום 27.9.99, נעתר לבקשת הכונס ואישר את מכירת הנכס לקונה. ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשת המבקשת לאשר לה לפדות את המשכנתא על ידי תשלום "המחיר נטו" וקבע כי "משלא דאגה החייבת [המבקשת - י' ט'] לפדות המשכנתא בסכום שהציע הכונס ובמועד שקצב והארכתי, אין מקום לעיכובים נוספים באישור המכר". בעקבות החלטה זו שילם הקונה, ביום 13.10.99, את מלוא התמורה ואף קיבל את החזקה בנכס.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל), בהחלטתו מיום 23.1.01, דחה את בקשתה של המבקשת להרשות לה לערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט קבע כי "כל התנהלותה של המבקשת סביב המכירה - נגועה בחוסר תום לב ואינה ראויה לגיבוי בית-המשפט". בית המשפט ציין כי המבקשת לא טרחה לפדות את המשכנתא במהלך כל התקופה שחלפה מאז שנפתחו ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל בשנת 1997, וכן בחרה שלא ליטול חלק בהתמחרות אף על פי שהוזמנה לשם כך על ידי הכונס. בית המשפט סבר כי בנסיבות הענין אין מקום לאשר את בקשת המבקשת לפדות את המשכנתא על ידי תשלום "המחיר נטו".

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי. כמו כן ביקשה לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט ולהורות לכונס שלא לרשום את הנכס על שמו של הקונה בלשכת רישום המקרקעין עד להכרעה בבקשתה להרשות ערעור.

3.טענתה העיקרית של המבקשת בבקשתה להרשות ערעור היא כי עומדת לה הזכות לפדות את המשכנתא על ידי תשלום "המחיר נטו". לשיטתה, הפדיון על ידי תשלום "המחיר נטו" ישמור על זכותה הקניינית בנכס בלי לגרוע מהסכום שיקבל הבנק במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. עוד טענה כי לא היה פגם בהתנהגותה וכי פעלה כל העת בתום לב על מנת לפדות את המשכנתא.

4.דין הבקשה להידחות.

בית המשפט המחוזי קבע כי "מדובר במקרה חריג וקיצוני בו נעשה שימוש בהליכים ע"י חייבת [המבקשת - י' ט'] בתיק הוצל"פ העושה כל מאמץ כדי להנות מכל העולמות, גם להמנע מתשלום חובה לבנק, חוב שאינו שנוי במחלוקת, ומובטח במשכנתא, וגם לסכל את נסיונות הבנק לממש המשכנתא במהירות וביעילות כדי לגבות את חובו". לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו. המבקשת לא עשתה ניסיון כלשהו לפדות את המשכנתא אלא אחרי שחלפו כשנתיים מיום שנפתחו ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל. המבקשת לא שיתפה פעולה עם הכונס ובחרה שלא ליטול חלק בהתמחרות.

יתר על כן, השאלה האם זכאי בעל נכס לפדות משכנתא הרובצת על הנכס על ידי תשלום סכום השווה לסכום ההצעה הגבוהה ביותר, בניכוי תשלומי המס המגיעים לרשויות, איננה צריכה הכרעה במקרה שלפנינו. כפי שמתברר מתוך תשובת הבנק נופלת הצעתה של המבקשת ב- 50,000 דולר לערך מ"המחיר נטו" שקיבל הבנק אחרי שנמכר הנכס לקונה ונוכו תשלומי המס לרשויות.

5.לפיכך, הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ההליכים. הצו לעכב את המשך הליכי המכירה שניתן בהחלטתי מיום 27.2.01 מתבטל.