רע"א 10997/03 משה שוויג עו"ד נ. שירותי בריאות כללית

1.המבקש הגיש, לבית המשפט המחוזי, תובענה כנגד המשיבה, וביקש לאשר לו לנהלה כתובענה ייצוגית. לאחר שהוגשה תגובת המשיבה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הגיש המבקש בקשות מספר, ובכלל זה עתר למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, וכן להתיר לו לתקן את כתב טענותיו.

2.הבקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע, כי "הבקשה בנוסח זה נדחית באשר הינה כללית ורק הוכתרה ברשימת מסמכים ספציפיים". המבקש משיג על החלטה זו.

על הדין ביחס לבקשות לגילוי ועיון במסמכים, במסגרת בקשות לאישור תובענה ייצוגית, עמדתי ברע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס (טרם פורסם). כפי שנקבע שם, אין לשלול מתובע, העותר להכיר בתובענתו כייצוגית, את האפשרות לקבל צו לגילוי ועיון במסמכים. יחד עם זאת, ועל-מנת למנוע הכבדה יתרה ובלתי מוצדקת על הנתבעים, נקבע כי יש להתנות זאת בתנאים האלה: ראשית , זכות העיון קיימת רק ביחס למסמכים שיש להם רלבנטיות לשלב זה של ההליך, לאמור – מסמכים המשליכים על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית; שנית , על התובע להעמיד תשתית ראייתית ראשונית, המלמדת על קיומה של עילת תביעה אישית כנגד הנתבע, ועל סיכוי להתקיימות תנאי הסף; ושלישית , יש להקפיד על יתר התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים – החלים בכל שלב של הדיון – ובכלל זה התנאי בדבר שמירה על סודות מסחריים.

3.בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי הבקשה לגילוי ועיון במסמכים היא כללית יתר על המידה. עיון בבקשה מגלה כי אין עילה להתערב בקביעה זו. ממילא, אין המבקש עומד בתנאים שנקבעו, כאמור, למתן הצו המבוקש על-ידו. יצוין, כי בבקשת רשות הערעור מרחיב המבקש את גדר טענותיו, בניסיון להשלים את אשר החסיר בבית משפט קמא. אלא שברי כי לא זו הדרך הראויה לקבלת צו לגילוי ועיון במסמכים. בית המשפט המחוזי הותיר למבקש פתח בקבעו כי "הבקשה בנוסח זה נדחית..." – אם יעלה בידי המבקש להציג בסיס איתן יותר לבקשתו, יכול ויהיה מקום לשקול אותה שוב, על יסוד מכלול השיקולים הצריכים בחינה, בכגון דא.

4.אשר לבקשה לתיקון כתב הטענות: בית המשפט המחוזי סבר, כי משנדחתה הבקשה לגילוי ועיון במסמכים, וכן בקשה נוספת של המבקש (לפסילת תגובת המשיבה), "עולה מהבקשה שאין המבקש מעוניין בתיקון". לפיכך נדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה. עתה מבהיר המבקש, כי הגם שנדחו בקשותיו האחרות, לא היה בכוונתו לחזור בו מן הבקשה האחרת, היא הבקשה לתיקון. ואמנם, הגם שמן האופן בו נוסחה הבקשה לתיקון ניתן להבין כי היא תולה עצמה בקבלת הבקשות האחרות או חלקן, הרי שבפועל אין למצוא זיקה הכרחית בין הדברים. על כן, סבור אני כי מן הראוי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור, במובן זה שהבקשה לתיקון כתב טענות תידון לגופה על-ידי בית המשפט המחוזי.

התוצאה היא, שרע"א 10997/03 נדחית, בכפוף להערה בסעיף 3 להחלטתי; ואילו הערעור ברע"א 10998/03 מתקבל, כאמור בסעיף 4 להחלטתי.

בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.