רע"א 1101/03 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. ג'ורג' אטיאס

בקשת רשות הערעור שבפניי, נוגעת להלוואה שנתן המבקש, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק) למרי ושלמה מליקר (להלן: הקונים) לצורך רכישת דירה באילת בשנת 1988. בגדר ההלוואה שניתנה לקונים נרשם משכון על זכויותיהם החוזיות בדירה. בנוסף חתמו המוכרים נורית וג'ורג' אטיאס (להלן: המוכרים) על כתב התחייבות שנוסח על-ידי הבנק, ובגדרו התחייבו להחזיר לבנק את כספי ההלוואה באם הסכם הרכישה יבוטל, בין בשל הפרתו על-ידי הקונים ובין בהסכמה.

בין הקונים לבין המוכרים התנהלו הליכים שהבנק לא היה צד להם, ובגדרם ניתנו פסקי-דין סותרים בשאלה אם חוזה הרכישה בוטל.

משלא הוחזרה ההלוואה ביקש הבנק לממש את המשכון ולמכור את הדירה באמצעות כונסי נכסים. ברם, בפסק-דין שניתן בבית-משפט השלום ברחובות נקבע, כי כונסי הנכסים מטעם הבנק אינם זכאים, על-פי המשכון שניתן על זכויות הקונים, למכור את זכויות החכירה בדירה של המוכרים. ואילו תביעה שהגיש הבנק נגד המוכרים – על-יסוד כתב ההתחייבות – בבית-משפט השלום בבאר-שבע נדחתה. זאת, לאחר שבית-משפט השלום קבע, בפסק-דין מקיף ויסודי, כי ההליכים שבין הקונים למוכרים אינם מחייבים ואינם מזכים את הבנק, שלא היה צד להם, ואילו בהליך שבפניו, הבנק לא הוכיח כי החוזה בוטל. משכך, כאמור, נדחתה התביעה.

לאחר שהבנק הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, הוחזר הדיון לבית-משפט השלום למען ידון בטענות הנוספות בדבר ביטול החוזה שנטענו על-ידי הבנק בכתב תביעתו.

בגדר הטענות הנוספות, ביקש הבנק, לחלופין, לחייב את המוכרים להסכים למכירת הדירה בתיק המשכון. בית-משפט השלום, בפסק-דינו המשלים, דחה טענה זו בהסתמכו על פסק-דינו של בית-משפט השלום ברחובות בעניין המשכון. בית-המשפט הטעים, כי משנקבע בממצא עובדתי כי ההסכם לא בוטל, ממילא, כפי שהמוכרים לא חייבים להחזיר את ההלוואה, כך הם אינם מחויבים למכור את דירתם על-מנת לפרוע את ההלוואה.

הבנק חזר וערער לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, והפעם הוסיף וטען, כי המוכרים הפרו את כתב ההתחייבות בכך שלא רשמו הערת אזהרה במועד. הערעור נדחה מטעמו של בית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי הוסיף, בהערת אגב, כי אי-רישום הערת אזהרה אינו מקים עילה לתשלום החוב, ולוּ מן הטעם, כי בסופו של דבר הערת האזהרה נרשמה.

בבקשת רשות הערעור שבפניי נטען, כי בית-המשפט המחוזי לא התעמק בסוגיות המשפטיות שהוצגו בפניו, לרבות השלכת אי-רישום הערת אזהרה במועד על חיובי המוכרים. דא עקא, שלסוגיות המשפטיות המוצגות על-ידי הבנק אין כל נפקות לנוכח הממצא שבעובדה שנקבע על-ידי בית-משפט השלום הנוגע לאי-ביטול ההסכם.

פשוט הוא גם, שהבנק אינו יכול ליהנות מממצא שנפסק לטובתו בהליך שהוא זר לו. ראו למשל ע"א 7830/99, רע"א 7831/99 צוריאנו נ' צוריאנו (טרם פורסם; ניתן בתאריך 4.9.02).

הטענה בדבר הערת האזהרה הועלתה לראשונה בערעור, ולא ייפלא כי בית-המשפט המחוזי לא התעמק בה. לא-כל-שכן, אין טענות הבנק מקימות עילה המצדיקה ערעור בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.