רע"א 11021/07 משה קאשי חב' לבניין בע"מ נ. לוי אהרונוב

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, שניתן ביום 13.11.2007 בע.א. 1445-08-07, בו נקבע כי יש להפוך את פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות מיום 1.5.2002 בת.א. 1104/96, ולקבל את תביעתו של המשיב.

רקע עובדתי

2.

המבקשת 1 הינה חברת בנייה אשר בבעלותו ושליטתו של המבקש 2, מר משה קאשי (להלן – המבקשים ). בין המבקשים לבין מספר בעלי מקרקעין וביניהם המשיב, מר לוי אהרונוב (להלן – המשיב ), נרקמה, בשנת 1995, עסקת קומבינציה לשם בניית בניין מגורים בעיר חולון ובו 26 דירות. בכדי להשלים את העסקה ועל מנת לרצות את המשיב לצרף את חתימתו להסכם הקומבינציה, נחתם עימו הסכם ספציפי, המורה כי יינתנו לו הטבות וזכויות נוספות מעבר לאלה הניתנות כתמורה ליתר בעלי המקרקעין. כך, למשל, הובטחו למשיב שתי הדירות בקומה העליונה וכן כיסוי תשלום המיסים המוטלים עליו בגין העסקה. לאחר מכן, נחתם הסכם הקומבינציה על ידי כל הצדדים, והמבקשים החלו ליישמו.

3.

בשלב זה החלו מתגלעות מחלוקות בין המבקשים לבין המשיב, וכפי שנטען, בין המבקשים לבין בעלי המקרקעין בכלל. ביום 12.9.1996 הגיש המשיב תביעה כספית לבית משפט השלום ברחובות כנגד המבקשים (ת.א. 1101/96). בתביעתו טען כי בגין אי הקמת הבניין והפרת ההסכמים הינו זכאי לקבלת סכום השווה לחלקו היחסי של המשיב בפיצויים המוסמכים הקבועים בהסכם הקומבינציה, וכן את מלוא הסכום שנקבע כפיצוי מוסכם בשל הפרת ההסכם הספציפי. המבקשים מצידם טענו, כי לא הפרו את ההסכם, אלא שלא ניתן היה לבצעו, מחמת היעדר גמירות דעת ומסוימות מצד בעלי המקרקעין, אשר לא הסדירו ביניהם את חלוקת הדירות המגיעות להם ולא הסכימו באופן סופי על אופי הערבויות ובטוחות. בנוסף, נטען שבעלי המקרקעין נהגו שלא בתום לב במשא ומתן ובמהלך ביצועו של ההסכם; וכי המשיב אינו יכול לדרוש את ביצוע ההסכם הספציפי (אשר לטענתם המבקש 2 אינו חתום עליו באופן אישי) במנותק מהסכם הקומבינציה עם שאר בעלי החלקה. ביום 10.8.1999 ניתן פסק הדין (כבוד השופט ה' פינשטיין ), ובו נקבע כי יש לדחות את תביעתו של המשיב.

4.

כנגד פסק הדין האמור הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע.א. 2641/99). ביום 17.4.2001 הוחלט (כבוד הרכב השופטים: י' גולדברג, א' גרוניס, ע' פוגלמן ), בהסכמת הצדדים, על ביטול פסק דינו של בית המשפט השלום והחזרת התיק אליו, על מנת "שינתן פסק דין חדש לגופו של עניין". בהמשך לכך, התקיים דיון קצר בפני כבוד השופט ה' פינשטיין , אשר ביום 15.9.2001 החליט ש"דעתו ננעלה" וכי אינו יוכל ליתן פסק דין שונה מזה שנתן. לאחר שנתבקש לשוב ולדון בתיק על ידי סגן נשיא בית משפט השלום, החליט כבוד השופט ה' פינשטיין לפסול את עצמו מלדון בתיק. ערעור שהוגש לבית משפט זה על החלטתו זו, נדחה על ידי כבוד הנשיא בדימוס השופט א' ברק ביום 28.11.2001 (ע.א. 8124/01). בהמשך הדברים, הועבר התיק לטיפולו של כבוד השופט ג' ברק , אשר ביום 1.5.2002 דחה את תביעתו של המשיב בפסק דין מפורט. ביום 5.6.2002 הגיש המשיב את ערעורו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אך זה הועבר לטיפולו של בית המשפט המחוזי מרכז בחודש ספטמבר 2007.

5.

ביום 13.11.2007 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד הרכב השופטים א' ש' שילה , א' שטמר , א' סטולר ) לפיו יש להפוך את פסק דינו של בית המשפט השלום, לדחות את טענות המבקשים ולחייבם לשלם למשיב סכום השווה בשקלים ל- 50,000 דולר ארה"ב (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה), וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 20,000 ש"ח (בצירוף מע"מ). כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

6.

המבקשים חוזרים על הטענות שאותן העלו בערכאות הקודמות. לעמדתם, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שהמבקש 2 מחויב אישית כלפי המשיב בנוגע להסכם הספציפי וכן בקביעתו כי בהסכמים האמורים ניתן להצביע על מסוימות וגמירות דעת מספקים לשם ביצוע העסקה. עוד נטען, כי הערכאה הקודמת התעלמה מכך שלא ניתן לבצע את ההסכם הספציפי, התלוי בקיומו של הסכם הקומבינציה, אשר לדידם, אינו בר ביצוע. בנוסף, טוענים המבקשים שלא ניתן היה להגשים את התכלית העסקית של ההסכם ולהתחיל ביישומו על פי סעיפי הסכם הקומבינציה עצמו וכן לפי דיני המס, וזאת בעיקר משום שלא סוכמה חלוקת הדירות המיועדות לבעלי המקרקעין. לגופה של הבקשה דנן, המבקשים סבורים ש"גלגוליו" הרבים של המקרה ומגוון דעות השופטים אשר טיפלו בו, מצדיקים כי בית משפט זה יידרש לבחינה מחדש של העניין.

7.

המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומוסיף כי המקרה שלפניי אינו ראוי להישמע כערעור שני. לטענתו, המבקשים אף לא העלו טענות כלשהן בכדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בהקשר זה, המבקשים מדגישים כי דווקא "גלגוליו" הרבים של התיק – "גלגול חמישי" לדבריהם – מחייבים "לשקול פעמיים" האם ליתן רשות לערער. עוד נטען, כי אין בנסיבות העניין כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הפרטיים. בנוסף, טוען המשיב כי לא הוכח שבעלי המקרקעין לא הסכימו על חלוקת הדירות; כי אין מניעה להתחיל ברישום ה"בית המשותף" וביישום ההסכמים ושהמבקש 2 אכן מחויב אישית כלפיו בהסכם הספציפי.

דיון והכרעה

8.

לאחר קריאת הבקשה, התגובה לה ועיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הרשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך ב

1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)).

במקרה שלפניי לא הציגו המבקשים נימוקים כלשהם להצדקת מתן רשות ערעור או לקיומם של התנאים הנדרשים לשם כך. יתרה מזאת. פסקי הדין בערכאות הקודמות מתבססים בעיקרם על קביעות שעניינן בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. כך, למשל, הקביעה כי המבקש 2 מחויב באופן אישי כלפי המשיב, אשר נתקבלה בשל אופן חתימתו על ההסכם הספציפי ודרך ניסוחו של המבוא להסכם. משכך, השאלות המתעוררות בבקשת רשות הערעור תחומות כולן בנסיבות המקרה הפרטי. יתר על כן, סבורני שהימשכותם של ההליכים וגלגוליו הרבים של ההליך, אכן מצדיקים בחינה קפדנית יותר של התנאים למתן רשות ערעור בנסיבות העניין.

11.

נוכח כל האמור, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשים ישאו בהוצאותיו של המשיב בסך של 2,500 ש"ח כל אחד.