רע"א 11025/08 אנטון בדעאן נ. עזבון המנוח סאמי בדעאן ז"ל

בפניי בקשה ליתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (בר"ע 162/08), בה נדחתה בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל (מספר תיק: 10-02201-08-6) מיום 17.9.2008. בהחלטתו זו, דחה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם ר' קודסי ) את בקשתו של המבקש לעיון חוזר בהחלטה קודמת שיצאה מלפניו, בה בוטל מינויו של בא כוח המבקש ככונס נכסים.

טרם אדון בבקשה שבפניי, אפנה לסקירה קצרה של ההליכים המשפטיים בין הצדדים.

ביום 6.8.2007 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמש 16240/03), במסגרתו מונה עו"ד רמי גולדשטיין ככונס נכסים לצורך פירוק שיתוף בדרך של מכירת הנכס נשוא הסכסוך. בערעור שהוגש על פסק הדין שינה בית המשפט המחוזי בירושלים מקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, בכל הנוגע לזכויותיהם של הצדדים. בין היתר נקבע, כי המבקש זכאי לקבלת 12,000,000 ש"ח בעת מכירת הנכס במסגרת פירוק השיתוף בו.

בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, פתח המבקש ביום 2.4.2008 תיק הוצאה לפועל כנושה מובטח, למימוש זכותו בנכס. בין היתר, ביקש הוא למנות כונס נכסים מטעמו. ביום 10.4.2008 מינה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם ר' קודסי ) את עו"ד עלאא אבו חאטום, בא כוחו של המבקש, ככונס נכסים לצורך מימוש המשכנתא. ביום 25.5.2008 ביקש המשיב 1 לבטל את מינויו של עו"ד אבו חאטום ככונס נכסים. ביום 26.6.2008 ביטל ראש ההוצאה לפועל את המינוי, מן הטעם כי עת מונה עו"ד אבו חאטום, לא הובאה לידיעת ראש ההוצאה לפועל העובדה, כי בית המשפט לענייני משפחה כבר מינה כונס נכסים לנכס המדובר. על החלטה זו הגיש עו"ד אבו חאטום לראש ההוצאה לפועל בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה ביום 17.9.2008.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור ל בית המשפט המחוזי בנצרת (בר"ע 162/08). ביום 16.11.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופט י' אברהם ) את בקשתו. זאת, לו רק מן הטעם שהבקשה הוגשה באיחור, ללא בקשה להארכת מועד וללא נימוק כלשהו המהווה טעם מיוחד. לגופו של ענין נקבע, כי החלטתו הראשונה של ראש ההוצאה לפועל, בה מונה ככונס עו"ד אבו חאטום, עמדה בניגוד להחלטה שיפוטית של בית המשפט לענייני משפחה, אשר מינה את עו"ד גולדשטיין ככונס, ומשכך- ביטולה היה בדין. צוין, כי בית המשפט המוסמך לבטל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר מינויו של עו"ד גולדשטיין ככונס, הוא בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים בענייני משפחה ; משנמנע המבקש לערער על מינויו של עו"ד גולדשטיין ככונס בפני בית המשפט המחוזי, הפך מינוי זה לחלוט.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי סטה בהחלטתו מההלכה הפסוקה, לפיה

לא ראוי למנות יותר מכונס נכסים אחד, ויש להעדיף מינוי כונס המייצג את הנושה המובטח. כן נטען, כי פסיקתו של בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה אף להוראות חוק ההוצאה לפועל, המעניק זכות לבעל משכון מדרגה ראשונה למנות כונס נכסים מטעמו למימוש המשכון. המבקש טוען, כי לא יכול היה לערער על מינויו של עו"ד גולדשטיין ככונס או לבקש את מימוש המשכנתא, עובר לדיון בערעור בבית המשפט המחוזי, מכיוון שהיו תלויים כנגדו צווי מניעה, וכן משום שהועלו טענות מהותיות בדבר תוקפה של המשכנתא. רק לאחר קבלת הערעור בבית המשפט המחוזי, אשר אשרר את המשכנתא המדוברת, פתח המבקש תיק הוצאה לפועל, במסגרתו הגיש בקשה למינוי כונס

נכסים מטעמו. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי המבקש לא הביא לידיעת ראש ההוצאה לפועל את העובדה כי כבר מונה לנכס כונס. המבקש מציין, כי עת הגיש בקשה למינוי כונס נכסים צירף הוא את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בו צוינה מפורשות העובדה כי כבר מונה לנכס כונס.

המשיב 1, מצידו, מתנגד למתן רשות ערעור. לטענתו, יש לדחות את הבקשה על הסף, הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה מהותית. המשיב מדגיש, כי מ דובר בבקשת רשות ערעור שניה. נטען, כי הבקשה לרשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה, הוגשה באיחור, לאחר שהמבקש ביקש הסכמה למתן ארכה מבא כוח המשיב 1 ולא קיבלה, ומבלי שפנה לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד. הבקשה לרשות ערעור אשר הוגשה ל בית המשפט

המחוזי הוגשה גם היא באיחור רב, מבלי שנתבקשה הארכת מועד. כמו כן, המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור לבית משפט זה כנגד עיזבון המנוח סאמי בדעאן ז"ל, ולא כנגד מנהל העיזבון. ידוע, כי עיזבון אינו בגדר אישיות משפטית היכולה לתבוע ולהיתבע, וגם מטעם זה יש לדחות את בקשתו. מן המבחינה המהותית טוען המשיב 1, כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט

המחוזי. עוד נטען, כי המבקש אינו מעלה בבקשתו שאלה עקרונית, המצדיקה דיון בפני בית משפט זה. המשיב מוסיף וטוען, כי המבקש פעל בחוסר תום לב, הן בהגשת בקשה זו, והן בעצם הגשת הבקשה למינוי כונס במעמד צד אחד, כאשר מ דובר

במקרה בו לא

היה כל חשש לדיספוזיציה בנכס, אלא בניסיון לבצע מחטף ולקבוע עובדות בשטח. המבקש אף העלים מראש ההוצאה לפועל את העובדה הקריטית, כי כבר מונה כונס נכסים לנכס על ידי בית המשפט לענייני משפחה. עוד נטען, כי המבקש בחר להשיג על החלטתו הראשונה של ראש ההוצאה לפועל, אשר ביטלה את מינוי עו"ד אבו-חאטום ככונס, בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר, אפשרות שאינה קיימת בהליכי הוצאה לפועל, וגם אילו הייתה קיימת, אין נסיבות המצדיקות הגשתה במקרה דנן, משלא היה שינוי בנסיבות. לבסוף טוען המשיב 1, כי טענת המבקש, לפיה יש להעדיף ככונס נכסים את בא כוחו של הנושה המובטח, אינה נכונה תמיד, וכי על פי הפסיקה, הדבר אמנם רצוי, אך לא מתחייב.

לאחר בחינת נסיבות הענין וטענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יצוין, כי גם לגופו של ענין, דינה של הבקשה להידחות. החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר ביטול מינויו של בא כוח המבקש ככונס נכסים- בדין יסודה ;

בית המשפט לענייני משפחה מינה כונס נכסים אחר בהליך קודם, ומשכך, מינויו של עו"ד אבו-חאטום עמד בניגוד להחלטה שיפוטית. אילו חפץ המבקש לבטל את מינויו של עו"ד גולדשטיין ככונס נכסים במסגרת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, היה עליו להשיג על כך בפני בית המשפט המחוזי, במסגרת הערעור שהגיש ממילא. משלא עשה כן, מינויו של עו"ד גולדשטיין הפך חלוט. לחילופין, היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, אשר ביטלה את מינויו של עו"ד אבו-חאטום ככונס נכסים, תחת הפנייה בבקשה לעיון חוזר. עוד יוער, כי בקשת המבקש לרשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי וכן בקשתו לרשות ערעור בפני בית משפט זה, הוגשו שתיהן באיחור, ומבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד. לאור כל האמור, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בנסיבות הענין, המבקש ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיב 1 בסכום של

10,000 ש"ח.