רע"א 1103/98 חיה שוורץ נ. עמי זגורי - ד"ר

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שהפך את פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה, אשר קיבל באופן חלקי את תביעתה הנזיקית של המבקשת, ופסק לה פיצויים.

בפני בקשת המבקשת לפטור אותה מחובת הפקדת הערבון שנקבע, בסך 10,000 ש"ח, ולחילופין להורות על הפחתת גובה הערבון או להתיר לה להפקיד התחייבות אישית במקום הערבון. בתצהיר שצורף לבקשה נאמר, כי המבקשת עובדת לפרנסת משפחתה בסיעוד לקשישים ומשתכרת סך כ1,000- ש"ח לחודש. בעלה חולה סרטן, ועובד באיטליז בשותפות עם אחיו. בבעלותה דירה. אין בבעלות הזוג רכב.

המשיבים מתנגדים לבקשה. בין היתר, הם טוענים כי סיכויי הערעור קלושים. כמו כן, נטען כי המבקשת לא שילמה עדיין את הוצאות המשפט שנפסקו למשיבים בבית המשפט המחוזי.

דין הבקשה להדחות. אכן, כטענת המשיבים, הרושם הוא כי רב הנסתר על הגלוי בבקשת המבקשת. המבקשת אמנם צירפה תלושי משכורת שלה, אולם למעט אמירה כללית בדבר הכנסת בעלה, וציון העובדה שהוא שותף באטליז, לא נמסרו פרטים דוגמת הכנסתו החודשית. כמו כן, המבקשת לא צירפה נתונים באשר לשווי הדירה שברשותה. לפיכך, לא הצליחה המבקשת לעמוד בנטל הוכחת חוסר יכולת כלכלית, שהוא התנאי המקדמי למתן פטור מערבון. (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר פ"ד מד(2) 383). משכך, אינני נדרשת לשאלת סיכויי הבקשה לרשות ערעור להתקבל.

אין מקום לאפשר למבקשת להפקיד התחייבות עצמית. הלכה היא, כי התחייבות עצמית של מבקש או מערער איננה בגדר "ערובה" כאמור בתקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. "המערער עצמו חייב בתשלום ההוצאות אם בית המשפט יטילן עליו, בין אם ערב לתשלומין בין אם לאו, ולפיכך אין הרשם מוסמך להסתפק בהתחייבות עצמית שכזאת במקום הערבון" (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, בע' 775).

הבקשה נדחית. על המבקשת להפקיד את הערבון תוך שלושים ימים מיום המצאת החלטתי זו.