רע"א 1105/98 סילביה לויט נ. ישראל לויט

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא, השופט א' גורן), שקיבל את ערעור המשיב מס' 1 על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ע' דוויק) והורה על מכירת דירת המבקשת והמשיב מס' 1 כדירה פנויה.

1.המבקשת והמשיב מס' 1 נישאו זה לזה בשנת 1961 והחלו להתגורר בדירה בגבעתיים, בה רכשו זכויות חכירה לדורות (להלן: "הדירה"). זמן מה לאחר נישואיהם התערערו יחסיהם והשניים נקטו בהליכים שונים זה כנגד זה. המשיב מס' 1 עזב את הארץ בשנות ה- 60, קיבל פסק דין של גירושין מבית משפט בארצות הברית ובשנת 1970 נישא לאשה אחרת. בשנת 1993 הגיש המשיב מס' 1 תובענה לפירוק השיתוף בדירה. בית משפט השלום בתל-אביב-יפו הורה על פירוק השיתוף בדירה, על דרך מכירתה כתפוסה על-ידי המבקשת. המשיב מס' 1 הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה למכור את הדירה כתפוסה.

2.בית המשפט המחוזי קבע, כי לא נתקיימו במבקשת תנאי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב1972- (להלן: "חוק הגנת הדייר"), שכן המבקשת לא החזיקה בדירה, כנדרש בסעיף. זאת הואיל ועל-פי הראיות שהובאו בפני בית משפט השלום מתגוררת המבקשת, הלכה למעשה, בדירה אחרת בעיר אחרת ונוכחותה בדירה בגבעתיים היא מזערית. עוד ציין בית המשפט, כי אפילו היה מגיע למסקנה, כי המבקשת אכן מתגוררת בדירה, לא היתה החזקה זו עונה לדרישות הפסיקה לשם הקנייה של זכות הדיירות המוגנת לבן זוג - בהיעדר הסכמתו הפוזיטיבית של המשיב מס' 1 להחזקה זו.

3.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי בית המשפט המחוזי "למעשה איין וביטל את סעיף 33 (א) לחוק הגנת הדייר", בהציבו דרישה מוקצנת לקיומה של "הסכמה פוזיטיבית", סוגיה שטרם הוכרעה בבית המשפט העליון.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה, שדין בקשת רשות הערעור להידחות. כאמור לעיל, ביסס בית המשפט המחוזי את פסק דינו על הקביעה העובדתית לפיה לא החזיקה המבקשת בדירה. הערותיו באשר להיעדרה של הסכמת המשיב מס' 1 להחזקה בדירה - אילו התקיימה החזקה כאמור - הוכתרו בכותרת "הערת סיום" והובאו כהנמקה חלופית, שלא היתה דרושה לשם הכרעה בערעור. בנסיבות אלו תתעורר השאלה שמעלה המבקשת בבקשתה רק אם ישתנו הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא - ובית משפט זה לא יידרש לטענות עובדתיות, שאינן חורגות מגדרה של המחלוקת הספציפית שבין הצדדים, במסגרת דיון בבקשת רשות ערעור (וראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (1) 123).

בקשת רשות הערעור נדחית.