רע"א 11077/02 מדינת ישראל-משרד העבודה והרווחה נ. מנחם לוי

1.בית משפט השלום (כבוד השופטת בלהה כהנא) דחה תביעת פיצויים של נפגע בתאונת עבודה נגד המבקשת. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור הנפגע וחייב את המבקשת לפצות את המשיב על נזקיו בקבעו כי המבקשת התרשלה בשיעור של 50%. על כך בקשת רשות הערעור שלפנינו.

2.המבקשת עשתה מאמץ ניכר על מנת להכניס את טענותיה לגדרן של טענות משפטיות בעלות חשיבות משפטית ציבורית או אחרת, אולם עם כל הרצון הטוב, לא נראה כי הבקשה מעלה שאלות כאלה.

3.מדובר בנפגע שהשתתף בקורס נגרות רהיטים מטעם משרד העבודה והרווחה ונפגע ממכשיר חיתוך בעל סכין קפיצית עגולה כאשר המכשיר התמלא באבן ונסורת והמשיב ביקש לנקותו מבלי לנתק את החשמל, דבר שהפעיל את הסכין שפצעה אותו.

4.ראשית ייאמר כי העובדה ששתי הערכאות הקודמות הגיעו למסקנה שונה, אינה מהווה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור.

5.שנית, העקרונות והכללים לעניין קביעת רשלנות ורשלנות תורמת בתאונות ממין זה, נקבעו לא אחת בפסיקה והם מוכרים וידועים. עניין לנו ביישום העקרונות על עובדות המקרה הנוכחי ובשאלה של יישום הדין אין אנו נותנים – ככלל – רשות ערעור לערכאה שלישית.

6.בעניין זה מצא בית המשפט המחוזי כי היה כשל בהוכחת הוראות הבטיחות וכי הוראות הבטיחות לא היו בהירות דיין. אכן לצורך קביעות אלה התייחס בית המשפט המחוזי לראיות שהיו בפני בית משפט קמא ואף שככלל אין בית המשפט שלערעור מתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אין זה כלל בל יעבור. משמצא בית המשפט שלערעור כי קיימות ראיות עצמאיות מהן ניתן להסיק את אשר הסיק בשאלת האחריות, לא היתה מניעה שיתייחס אליהן. על כל פנים קביעותיו של בית המשפט המחוזי אינן שגויות במידה המצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית.

הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה ולפיכך ללא צו להוצאות.