רע"א 11101/08 ויצ'יסלב ברדיכין נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי בחיפה בתיק רצ"פ 3564/08, מיום 15.12.2008, בגדרו נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת ראש ההוצאה

לפועל בחיפה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 02-04333-00-3 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ) שעניינה עיכוב מימוש משכנתא הרובצת על בית מגוריהם.

המשיב, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, אוחז בשטר משכנתא על דירת מגוריהם של המבקשים בעיר עפולה (להלן: הדירה ), אותה רכשו בכספי הלוואה שנטלו מהמשיב. תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 2000. במהלך השנים ננקטו מספר רב של הליכים במטרה לממש את הדירה ולחילופין להסדיר את חובם של המבקשים לבנק אשר חלקו הינו חוב ההלוואה עצמה וחלקו חוב הפיגורים שנצטבר עקב איחורים בתשלומי ההלוואה. אין מקום לפרט את מלוא הליכים שננקטו ואולם יש לציין כי מספר פעמים הגיעו המבקשים והמשיב להסדרים שונים אשר חלקם אף קיבלו תוקף של פסק דין ואולם המבקשים לא עמדו בתנאי ההסדרים.

ביום 14.6.2006 לאחר שהמבקשים לא קיימו את תנאי ההסדר (שעמד אז על החזר חודשי של 1,350 ש"ח מהם, 850 ש"ח בגין ההלוואה ו-500 ש"ח בגין חוב הפיגורים) ניתנה החלטה של ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת ד' עופר ) בגדרה נדחתה טענתם כי אי התשלום נובע מקשיים בהפעלת הוראת קבע לצורך תשלום רכיב חוב הפיגורים. ואולם, בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה נתקבלה ביום 13.7.2006 (בר"ע 545/06, כבוד השופט י' כהן ) וניתנה להם הזדמנות נוספת להסדיר את החוב ואת התשלומים השוטפים.

חרף זאת, המשיכו המבקשים לשלם רק חלק מהתשלומים שנקבעו תוך שהם חוזרים על טענותיהם באשר לקושי בהפעלת הוראת הקבע.

ביום 9.9.2008 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה, בבקשת המבקשים לביטולו של צו פינוי שהוצא כנגדם (כבוד הרשמת מ' קלמפנר-נבון ). נקבע, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר לאימות עובדותיה וכי מכל מקום בנסיבות הענין ניתנו למבקשים הזדמנויות רבות והם לא עמדו בהן. יחד עם זאת, ובהתחשב בתוצאה הקשה של פינויים מדירת מגוריהם, נקבע כי הליכי הפינוי יעוכבו כנגד הפקדת סכום של 60,000 ש"ח (המהווים לערך מחצית מחוב הפיגורים) וָלֹא, יחודשו הליכי מימוש המשכנתא.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לרשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (רצ"פ 3564/08).

ביום 15.12.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שרון נתנאל ), בגדרו נדחתה כאמור הבקשה. בית המשפט קבע כי המבקשים עושים שימוש שוב ושוב באותה טענה של תקלה בהוראת הקבע וכי אף אם היה ניתן לקבלה בתחילה הרי שלא ניתן לעשות זאת שוב. החובה לדאוג לביצוע התשלומים הינה על החייב ואין הנושה צריך "לרדוף" אחריו. כן נקבע כי למבקשים היה זמן די והותר לפנות לוועדה הבין משרדית לענין פריסת תשלומי החוב ולדאוג שהיא תדון בעניינם, אך אלו לא הראו כי פעלו כראוי בענין. כמו כן נדחתה טענתם של המבקשים כי ייתרת החוב לה טוען המשיב אינה נכונה, משטענה זו לא הועלתה בשלבים הקודמים של ההליך ואף אינה מתיישבת עם התנהלותם של המבקשים עצמם.

מכאן, בקשת רשות הערעור שבפניי.

עיקר טענת המבקשים הינה כי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שחרף פניותיהם הרבות למשיב על מנת להסדיר את הוראת הקבע לא נענו הם על ידו ומשכך המשיב הוא שלמעשה הכשיל את התשלומים וזאת במטרה להוביל לפינוי הדירה. כמו כן, לשיטתם לא עדכן המשיב את יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל מזה שנים ולפיכך אין ברישומים שם כדי לשקף את יתרת החוב האמיתית. עוד נטען כי בהתחשב במצבם הכלכלי הקשה, אין ולא יהיה באפשרותם לגייס את הסכום של 60,000 ש"ח שנקבע בהחלטת ראש ההוצאה לפועל ומשכך משמעות ההחלטה הינה פינויים מדירת המגורים ללא שיש להם דיור חלופי כלשהו.

מנגד טוען המשיב כי למבקשים ניתנו כבר הזדמנויות רבות להסדיר את חובם תוך שניתנה הסכמה לפריסת התשלומים באופן שיאפשר להם לעמוד בו, וזאת על פי בקשות המבקשים והצעותיהם. חרף זאת שוב ושוב לא עמדו הם בתנאים תוך שהם עושים שימוש לרעה בהליך השיפוטי וחוב הפיגורים הולך ותופח כך שאף נוצר חשש כי גם מימוש המשכנתא לא תספיק לפירעונו. לגופו של ענין נטען כי אין הבקשה מעוררת כל שאלה שיש בה כדי להצדיק את מתן רשות הערעור, וכי מכל מקום מ דובר

בטענות עליהן חוזרים המבקשים שוב ושוב בהליכים השונים ואשר כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי לא ניתן עוד לקבלן.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובתגובת המשיב כמו גם בהחלטות הערכאות הקודמות, אין מנוס מהמסקנה כי דין הבקשה להידחות.

עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). במקרה שבפני אין הטענות חורגות מעניינם הצר של הצדדים והבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי. מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות.

יתר על כן, אף לגופו של ענין, לא ראיתי ממש בטענות המבקשים. לענין טענתם כי המשיב הוא שסיכל את הפעלת הוראת הקבע, לא שוכנעתי כי כך הוא ומכל מקום כשם שנקבע על ידי בית המשפט

המחוזי חובת המבקשים היא לדאוג לביצוע התשלומים למשיב, בין על דרך הוראת קבע ובין בדרך אחרת. איני רואה מקום להתערב בקביעה כי אף לו היה מקום לשמוע טענה זו בעבר, לא ניתן עוד לאחר שחלפו עוד שנים נוספות בהן לא הוסדר הענין, לשמוע טענה זו שוב. איני רואה מקום אף להידרש לטענות המבקשים באשר לגובה החוב אשר כשם שציין בית המשפט המחוזי לא נטענו מראשית ההליכים ואינן מתיישבות עם התנהלותם בהליכים אלו.

אומנם, התוצאה של פינוי המבקשים מדירת מגוריהם אינה פשוטה. אולם בנסיבות הענין ולאור התמשכות ההליכים והתנהלותם של המבקשים עד כה, נראה כי האיזון שערכה ראש ההוצאה לפועל, בגדרו אפשרה את עיכוב ביצוע הפינוי כנגד הפקדה של חלק משמעותי מחוב הפיגורים, הינו ראוי ואין מקום להתערב בו. יש לקוות כי חרף מצבם הכלכלי הקשה יעלה בידי המבקשים לעמוד בתנאי זה וכי ככל שכך יהיה, יעמדו הם להבא אף בהסדר התשלומים שנקבע.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.