רע"א 1115/18 איתן ליליאן נ. עו"ד אביב פריצקי - נאמן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן ) בפש"ר 5566-09 מיום 17.1.2018, בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים העיתיים שנקבע לו.

2.

להלן תמצית עיקרי העובדות והטענות הנצרכות להכרעה. ביום 14.6.2010 הוכרז המבקש פושט רגל. ביום 29.11.2016 הוגש מטעם הנאמן על נכסי המבקש תסקיר שכלל המלצה על העלאת שיעור צו התשלומים החודשי. ביום 6.12.2016 הורה בית המשפט המחוזי למבקש להגיש תצהיר הכולל את פרטי הכנסותיו, הוצאותיו, מבנה התא המשפחתי ומיצוי כושר ההשתכרות שלו ושל בני משפחתו; זאת, בכדי לאמוד את גובה ההחזר החודשי שראוי כי יוטל על המבקש. ביום 14.4.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי משלא הגיש המבקש תצהיר כאמור, יעלה גובה התשלום החודשי של המבקש מ-500₪ בחודש ל-7,000₪ בחודש החל מחודש פברואר 2017, ול-10,000₪ בחודש החל מחודש מאי 2017. ביום 19.6.2017 הוגש תצהיר על ידי המבקש ובו פירוט הוצאותיו, הכנסותיו ומבנה התא המשפחתי שלו. ביום 20.6.2017 קבע בית המשפט בהתבסס על התצהיר כי "הוצאותיו של החייב מוגזמות ביותר ומלמדות על זלזול בהליך" וכי התצהיר מצביע על "חוסר תום לב קיצוני" מצדו. בשל כך נקבע שהתשלום החודשי יעמוד על סך של 3,000₪ לחודש החל מחודש יולי 2017, 5,000₪ לחודש החל מחודש אוקטובר 2017 ו-7,000₪ לחודש החל מחודש ינואר 2018. עוד קבע בית המשפט, כי הנאמן יבחן כיצד ישיב המבקש סכומי כסף נוספים על חשבון השנים שבהן התשלומים העיתיים שלו עמדו על סך של 500₪ בחודש בלבד. ביום 8.10.2017 הגיש הנאמן תסקיר נוסף ממנו עלה כי גובה התשלומים למערער צריך לעמוד על סך של 5,000₪ בחודש. ביום 28.11.2017 דיווח הנאמן, בתגובה לבקשה אחרת, כי המבקש לא שילם את התשלום החודשי אותו חויב לשלם בהחלטה מיום 20.6.2017.

3.

ביום 22.12.2017 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי להפחתה בגובה צו התשלומים החודשיים. הבקשה לוותה בתצהיר שבו הצהיר, שהמבקש על כך שנותר, בעת הגשת הבקשה, מחוסר עבודה, ועל כך שהכנסותיה של אשתו עומדות על סך של 4,800 ₪ בחודש. המבקש גם הצהיר כי אינו מסוגל לעמוד בגובה התשלום החודשי שהושת עליו וכי הוא מחפש עבודה. ביום 17.1.2018 החליט בית המשפט המחוזי לקבל באופן חלקי את בקשת המבקש להפחתת התשלומים החודשיים שנקבעו לו, תוך ביטול החלטתו מיום 20.6.2017 להעלאת גובה התשלום ל-7,000₪ בחודש, והותרת צו התשלומים על סך של 5,000₪ בחודש. בית המשפט המחוזי נימק החלטה זו בכך שהתצהיר שאותו הגיש המבקש אינו כולל פירוט מלא של הכנסות והוצאות המבקש ומשפחתו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש יוכל להגיש בקשה נוספת להפחתת התשלום החודשי על מנת להוכיח שפעל לצמצום הוצאותיו ומיצוי כושר ההשתכרות, בצירוף תצהיר ותוך פירוט הפעולות למיצוי כושר השתכרותו.

4.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי. המבקש טוען כי הוא פועל למיצוי כושר ההשתכרות שלו, וכי נותר מחוסר עבודה בשל צו איסור יציאה מהארץ שהוטל עליו על-ידי בית המשפט המחוזי ואשר מונע ממנו קבלה לעבודה המצריכה יציאות תכופות מהארץ. עוד טוען המבקש, כי הכנסות התא המשפחתי שלו מתבססות רק על משכורתה של אשתו העומדת כיום על סך של 4,500₪ בחודש וכי במצב זה, ראוי להפחית את גובה צו התשלומים המוטל עליו. המבקש מוסיף וטוען כי הוא משתף פעולה עם הליכי כינוס הנכסים והוא משיג על קביעות בית המשפט המחוזי ביחס לחוסר תום לב מצדו. לבסוף, טוען המבקש, כי בית המשפט המחוזי לא נימק כראוי את החלטתו.

5.

דין הבקשה להידחות. אעיר תחילה כי אכן, כפי שציינתי בעבר, מקום בו מבוקשת העלאה חריגה בצו התשלומים המוטל על החייב עולה "צורך בהנמקה ברורה על אודות השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה, כמו גם בנוגע לסוגיית ההשבה הרטרואקטיבית כנדרש בבקשה" ( רע"א 6903/17

עו"ד ארז נ' פרץ , פסקה 9

(25.10.2017)). ברם, כפי שציין בית משפט זה בעבר "יש ומתחייבת החלטה המנמקת את עצמה ארוכות, יש שנדרשת הנמקה קצרה, ויש שדי בקבלתה של בקשה או דחייתה, ללא כל הנמקה. וזאת כאשר החלטה מן הסוג האחרון כמו מתבקשת מעצמה מתוך מכלול החומר המונח בפני בית המשפט. כל מקרה ומקרה ונסיבותיו שלו" (רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ , פסקה 11 (8.12.2015)) . בנדון דידן נימק בית המשפט המחוזי את החלטתו כראוי, שכן בהחלטתו הפנה להחלטותיו הקודמות והמפורטות בנושא. בית המשפט המחוזי עסק במשך למעלה משנה בשאלת גובה ההחזר שראוי להטיל על המבקש. החלטות בית המשפט בנושא התבססו על עמדת הנאמן, תצהירי המבקש והמסמכים שהגיש לבית המשפט. בכך מילא בית המשפט את דרישת ההנמקה באופן מספק, כנדרש בנסיבות העניין.

6.

לגופו של עניין, איני רואה הצדקה להתערב בהחלטה. הנאמן על נכסי המבקש הגיש עמדתו בדבר גובה ההוצאות החריג של המבקש, כחלק מתסקיר שנערך בעניינו. התצהיר שאותו הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, במסגרת הבקשה העומדת במוקד בקשת רשות ערעור זו, הריהו חלקי ביותר, ואף לבקשת רשות ערעור זאת לא צרף המבקש תצהיר ובו פירוט מלא של כל הנדרש. בית המשפט המחוזי הגדיר למערער בצורה ברורה את הפרטים שאותם הוא נדרש לפרט בתצהיר ואולם המבקש נמנע, מסיבותיו שלו, מלהיזקק אליהם בתצהיר שהגיש לבית המשפט. משכך, לא תמך המבקש את בקשתו בתשתית עובדתית מספקת והותיר את בית המשפט המחוזי להסתמך על הנתונים שהובאו בתסקיר הנאמן. יתרה מזאת, בית המשפט המחוזי הותיר למערער פתח להגשת בקשתו בשנית, וזאת בד בבד עם תצהיר הולם. פנייתו של המבקש לבית משפט זה בעוד הדלת למיצוי ההליכים בבית המשפט המחוזי עודנה פתוחה, מעלה תמיהה. אציין כי בקשת רשות הערעור הוגשה תוך השמטת פרטים מהותיים מהרקע העובדתי הצריך לה. החלטתו של בית המשפט המחוזי נכונה ומאוזנת ואין עילה להתערב בה.

7.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

לפנים משורת הדין, משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.