רע"א 11160/05משה סבח נ. וילאג' בנייה מתקדמת בע"מ

א.(1) בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת דותן) מיום 16.11.05, בבר"ע 2830/05, בגדרה נדחתה עתירת המבקש לרשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (סגן הנשיא גולדין), מיום 2.10.05 בבש"א 180393/04, שבה נדחתה בקשתו לסילוק תביעת המשיבה על הסף.

(2) ביום 30.5.04 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב תביעה, בגדרו ביקשה את סילוק ידו של המבקש מנכס מקרקעין שלטענתה היא זכאית להירשם כבעליו. לאחר מכן, ביקשה מתן צו מניעה המורה למבקש להימנע מעבודות בנייה בנכס. במסגרת הדיון בבקשה לצו המניעה, הגיש המבקש תצהיר לבית המשפט בו פירט את גרסתו באשר לזכויותיו בנכס. במסגרת דיון זה אף נחקר המבקש על תצהירו. ביום 24.6.04 ניתן צו מניעה זמני.

(3) ביום 19.9.04 עתר המבקש לסלק את התביעה על הסף (בבש"א 180363/04), בטענה כי אין היא מגלה כל עילת תביעה נגדו. בית משפט השלום דחה את הבקשה בקבעו, ראשית, כי סילוק על הסף הוא צעד מרחיק לכת המחייב זהירות, ושנית, כי המשיבה צירפה לתביעה הסכמי מכר התומכים לכאורה בטענתה שהיא זכאית להירשם כבעלת הנכס. בנוסף צוין, כי בהליך צו המניעה הזמני קבע בית המשפט (השופט טל שחר) שטענות המבקש בדבר היותו דייר מוגן נשענות על משענת קנה רצוץ.

(4) על החלטה זו עירער המבקש לבית המשפט המחוזי; בית המשפט המחוזי דחה אף הוא את הבקשה, בקבלו את גישת בית משפט השלום באשר לזהירות בהליך של דחיה על הסף, ובהוסיפו כי לא בכדי נמנע המבקש מהגשת כתב הגנה מטעמו, משום שהצגת עמדתו הייתה משמיטה את טענתו לפיה לא רכשה המשיבה בעלות בנכס; זאת - שכן כפי שקבע בית משפט השלום, על פי הגדרת "בעל בית" בסעיף 1 לחוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972, אין העדר בעלות של המשיבה בנכס מעלה או מוריד.

ב.בבקשה דנן נטען, כי טרם ניתן צו קיום צוואה באשר לנכס, ואשר על כן, בהתאם להוראת סעיף 39 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, לא היו למי שמכרו את הנכס למשיבה כל זכויות בו. נטען כי לאור האמור, אין כל משמעות לחוזי מכר הנכס אותם הציגה המשיבה. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שהסתמך על גרסת המבקש באשר לטיב זכויותיו בנכס במסגרת ההליך למתן צו המניעה הזמני, שכן בהליך דחייה על הסף יש לבחון אך את השאלה, האם בהנחה כי תוכיח המשיבה את כל טענותיה בכתב התביעה, תתקבל תביעתה.

ג.(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, בא כוח המבקש היה ער לכך שבית משפט זה עשוי להידרש לבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי רק כאשר אלה מעוררות שאלה משפטית או ציבורית החורגת ממחלוקת הצדדים. תיק זה אינו בא בגדרים אלה, והוא מתוחם במחלוקת הצדדים. הטענה כי אם אין נעתרים לבקשה, הופך הליך הסילוק על הסף לאות מתה היא מרחיקת לכת ביותר; כל מקרה נדון לגופו. כפי שצוין בפי שני בתי המשפט, סילוק על הסף הוא צעד מרחיק לכת מכדי שביד קלה ינקוט בו בית המשפט; ראו ע"א 215/91 אגתן נ' לים , פ"ד מח(2) 43, 49 (השופט ד' לוין); גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מה' 8, 159 - 160 ואסמכתאות דשם. באשר לפרשנות סעיף 39 לחוק הירושה, מסופקני אם התשתית העובדתית שהיתה לכאורה בפני בתי המשפט הקודמים די היה בה כדי להידרש לטענות הקשורות בכך.

(2) מעיון בהחלטות השיפוטיות הקודמות וגם בנספחי הבקשה לא ראיתי כי נפל דופי בכך שבתי המשפט סברו, כי על התביעה להתברר לגופה תוך הצגת הראיות, והעניינים המועלים בבקשה לסילוק על הסף יפה כוחם לאותם שלבים. יתר על כן, הטענות הקשורות בה עשויות להתברר הן בהליך גופו הן בערעור אם יוגש, ויהא להן יומן, או שמא נאמר יהיו להן ימיהן. וכבר נאמר לא אחת, כי בשקלו רשות ערעור בגלגול שלישי יקפוץ בית המשפט ידו כשהמדובר בהחלטה שאינה מסיימת את ההליך (רע"א 7095/97 מנורה נ' עזרא (לא פורסמה) (הנשיא א' ברק); בע"מ 1511/05 פלוני נ' פלונית (לא פורסמה); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית , מבוא ועקרונות יסוד , ס' 185 עמ' 180 - 181.

(3) באשר לסעיף 39 לחוק הירושה אציין גם, כי בשתי הדוגמאות שהביא בא כוח המבקש מפסיקתם של בתי משפט אחרים, באחת מהן - (תמ"ש (ת"א) 91412/98 צרפתי נ' פרידמן

(השופט שוחט)) - נשמעו ראיות, ובאחרת - (ת"א(י-ם) 1848/96 אבו דלו נ' אבו דלו (השופט פרקש)) - לא היתה מחלוקת עובדתית. לא כך פני הדברים בנידון דידן, שבו המדובר בהליך שעל הסף, וממילא טעונה התביעה בירור כדי לאשש כל טענה לכאן או לכאן.

(4) כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.