החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 11197/03 פת יצחק נ. הפול אגוד לביטוח נפגעי רכב

ניתן ביום

בקצרה

נזיקין · תשלום תכוף לנפגע תאונת דרכיםבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר תשלום תכוף

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המבקש, נפגע תאונת דרכים משותק בפלג גופו התחתון, השיג על גובה התשלום התכוף שנפסק לו בראשי נזק שונים. בית המשפט העליון קבע כי התשלום התכוף הוא סעד של עזרה ראשונה שאינו מכריע בפיצוי הסופי, ולא מצא פגם בהחלטת הערכאה המבררת המצדיק התערבות. הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.

העובדות

המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 30.8.2002 וסבל משיתוק מלא בפלג גופו התחתון. בית משפט השלום פסק לו תשלום תכוף חודשי, ולאחר שהשתחרר לביתו פנה בבקשה נוספת לתשלום תכוף בטענה לגידול בהוצאות. בית המשפט המחוזי פסק סכומים חד-פעמיים וחודשיים בראשי נזק שונים והמבקש השיג על כך.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר גובה התשלום התכוף לנפגע תאונת דרכים בראשי הנזק השונים?

הלכות

  1. 1

    התשלום התכוף נועד להבטיח סכום סביר שיקיים את צורכי הריפוי, הסיעוד והמחייה של הנפגע עד להחלטה סופית בדבר שיעור הפיצויים, ואינו מכריע בשאלת הפיצוי הסופי.

    ״וכל תכליתם להבטיח כי עד להחלטה סופית בדבר שיעור הפיצויים המגיע למבקש, יהיה בידיו סכום סביר שיקיים את צורכי ריפויו, סיעודו ומחייתו.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תשלום תכוף
  • תאונת דרכים
  • עזרה סיעודית
  • ריפוי
  • שיקול דעת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

רע"א

11197/03

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המבקש:

יצחק פת

נ ג ד

המשיבות:

1. הפול אגוד לביטוח נפגעי רכב

2. אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט

המחוזי בבאר-שבע מיום 8.12.2003 בבש"א 7165/03 שניתנה על ידי כבוד השופטת

רחל ברקאי

בשם המבקש: עו"ד ע'

חרל"פ

בשם המשיבות: עו"ד מ'

עבדי

החלטה

1.המבקש נפגע, ביום 30.8.2002, בתאונת דרכים, והוא סובל מנזקים שונים ובכללם שיתוק מלא בפלג גופו התחתון. בית משפט השלום פסק למבקש תשלום תכוף בשיעור חודשי של 4,250 ש"ח, ובסך-הכל שולם לו, לתקופה שעד 1.9.2003, סכום של 58,823 ש"ח. ביום 17.7.2003 השתחרר המבקש מן המרכז הרפואי השיקומי בו שהה, לביתו. לטענתו, גדלו הוצאותיו, ועל כן הוא פנה לבית המשפט, בבקשה נוספת לתשלום תכוף. בית המשפט המחוזי ציין, כי המבקש לא פנה, כנדרש, למשיבות, בטרם הגיש את בקשתו, ובכל זאת פסק בית המשפט לגופו של עניין.

2.בית המשפט המחוזי קבע, כי לכאורה אין המבקש זקוק לעזרה סיעודית "סביב השעון" ויכול להסתפק בעזרה חלקית. בית המשפט פסק אפוא למבקש, בראש-נזק זה, סכום של 20,000 ש"ח עבור חודש ספטמבר 2003, ומחודש אוקטובר, כך פסק, יקבל המבקש סכום של 7,000 ש"ח לחודש בגין עלות של מטפל זר ותוספת של עובד ישראלי בזמן החופשות של העובד הזר. עוד נפסק למבקש סכום של 7,000 ש"ח לחודש בגין דמי מחייה; סכום של 1,350 ש"ח לחודש בגין צורכי דיור, בנוסף לסכום גלובלי של 25,000 ש"ח בגין הוצאות התאמת הבית לצרכיו; סכום של 36,000 ש"ח בגין רכישת מיטה; וסכום של 500 ש"ח לחודש בגין ניידות. בית המשפט לא פסק תשלום תכוף בגין צורכי ריפוי, בקבעו כי טיפולי הפיזיותרפיה ממומנים על-ידי המשיבה 2, וכי אין ראיה להוצאות אחרות. בסך-הכל חויבו המשיבות בתשלום סכום חד-פעמי של 81,000 ש"ח, וכן סכום חודשי של 15,850 ש"ח. מן הסכום החודשי, כך נקבע, יש להפחית קצבת נכות כללית אותה מקבל המבקש, בסך 2,100 ש"ח לחודש, וכן גמלה בסך 3,000 ש"ח לחודש, אותה הוא מקבל כביטוח מנהלים. נקבע כי התשלומים החודשיים ישולמו לתקופה של שנתיים.

3.המבקש משיג על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. בכל אחד מראשי הנזק סבור המבקש כי בית המשפט קיפח אותו. עיינתי היטב בבקשה ובתגובה לה, ולא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. למותר לציין, כי הסכומים שפסק בית המשפט המחוזי אינם מכריעים – לכאן או לכאן – וכל תכליתם להבטיח כי עד להחלטה סופית בדבר שיעור הפיצויים המגיע למבקש, יהיה בידיו סכום סביר שיקיים את צורכי ריפויו, סיעודו ומחייתו. באספקלריה זו של מהות התשלום התכוף – כסעד שהוא בבחינת "עזרה ראשונה" מיידית – לא מצאתי כי בהחלטת הערכאה המבררת, המתבססת על הנתונים שהובאו בפניה, נפל פגם המצדיק התערבות.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' בשבט תשס"ד (12.2.2004).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1התשלום התכוף נועד להבטיח סכום סביר שיקיים את צורכי הריפוי, הסיעוד והמחייה של הנפגע עד להחלטה סופית בדבר שיעור הפיצויים, ואינו מכריע בשאלת הפיצוי הסופי.