רע"א 11201/03 אריה בנימין כהן נ. אברהם כהן

בית-משפט השלום בירושלים פסק על דרך הפשרה בתובענה כספית שהגיש המשיב נגד המבקשים, וחייב את הללו לשלם סכום משוערך של כ-205,000 ש"ח. המשיב ערער לבית-המשפט המחוזי בירושלים על האופן שבו שוערך הסכום, וערעורו התקבל לאחר שנמצא כי בית-משפט השלום שכח, בטעות, להוסיף לסכום שנקבע ריבית, על אף שהתכוון לעשות כן. ערעורם הנגדי של המבקשים לדחיית התובענה נדחה, לאחר שבית-המשפט המחוזי לא ראה להתערב בקביעות שהן על דרך הפשרה.

המבקשים נדרשו איפוא לשלם סכום גבוה בהרבה, ועל כך מבקשים הם רשות לערער לבית-משפט זה. טענתם היא, כי בית-המשפט המחוזי חרג מסמכותו, שכן תיקון פסק-דין שגוי או הבהרתו הם עניינים שבסמכות הערכאה הדיונית. לחלופין נטען, כי מלכתחילה ובמתכוון לא הוספה ריבית לסכום שנקבע. כן עותרים המבקשים, כי יותר להם לערער על דחיית הערעור-שכנגד, ובעניין זה חוזרים הם על הטענות שהעלו בפני בית-המשפט המחוזי.

בקשה זו יש לדחות, שכן היא אינה מעלה שאלה כללית, החורגת מעניינם המסוים של הצדדים לה. מעבר לדרוש אוסיף, כי אך ברי הוא, שבקובעו כי נפלה טעות באופן בו שוערך הסכום לתשלום, ובתקנו טעות זו, לא חרג בית-המשפט המחוזי מהסמכות הנתונה לכל ערכאת ערעור בהעבירה תחת שבט ביקורתה קביעות שקבעה הערכאה הקודמת לה, ואפילו לא קדמה לכך פנייה מצד בעלי-הדין לערכאה הראשונה לתיקון הטעות. ואילו לעניין יתר הטענות, לא ראיתי כי במקרה שבפני התקיימו הנסיבות החריגות, המצדיקות התערבות בקביעות שנעשו על דרך הפשרה. ראו רע"א 6756/96 זוננשוילי נ' חוד בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 15.12.97).

הבקשה נדחית.