רע"א 11253/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ. ציון אהרון ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל- אביב- יפו (השופטת ה' גרסטל) מיום 28.11.02 בבר"ע 1910/02 אשר קיבל חלקית את ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט השלום בתל- אביב- יפו ( השופטת ד' מארק- הורנצ'יק).

1.משהחלה המבקשת לבצע עבודות בנייה במקרקעין הידועים כמגרש 64, חלקות 156, 106, 55 ו- 54 בגוש 6129 ברחוב ב' 44 בכפר שלם בתל- אביב, פנו המשיבים לבית המשפט השלום בתל- אביב- יפו, בבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המבקשת או מי מטעמה להיכנס למקרקעין. לטענתם, מדובר במקרקעין המוחזקים על ידם לצורכי מגורים החל משנת 1948. מנגד טענה המבקשת כי מדובר בקרקע פנויה וכי בידיה היתר בנייה כדין. בית המשפט השלום (כבוד השופטת ד' מארק- הורנצ'יק) קיבל את בקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני ואסר על המבקשת או מי מטעמה להיכנס לשטח מושא המחלוקת. בית המשפט קבע כי המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית בקשר לזכויות הבעלות לכאורה במקרקעין וכי למשיבים סיכוי לכאורה להצליח בתביעתם, בהיותם מחזיקים בפועל במקרקעין. עוד קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים לאור הבנייה המתוכננת במקרקעין, דבר שימנע השבת המצב לקדמותו אם יסתבר שהמקרקעין הם בחזקתם. בית המשפט השלום התנה את מתן הצו בכך שהמשיבים יפקידו בקופת בית המשפט עירבון כספי במזומן בסך 5,000 ש"ח.

2.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (השופטת ה' גרסטל) דחה את הבקשה בכל הנוגע לצו המניעה הזמני. אשר לגובה העירבון, החליט בית המשפט המחוזי לראות בבקשה כבערעור ולקבלו. בית המשפט הורה על החזרת הדיון בעניין גובה הערבות לבית המשפט השלום. נפסק כי לעיכוב הבנייה במקרקעין משמעיות כלכליות כבדות, וכי סכום העירבון שנקבע בבית המשפט השלום נמוך ביחס לנסיבות הנדונות של פרויקט בנייה המתעכב. בית המשפט קבע כי יש מקום לקביעת ממצאים בעניין זה והורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום.

3.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי המקרקעין אינם בבעלותם של המשיבים וכי המשיבים אינם מחזיקים או מתגוררים בהם. בידי המשיבה קיים היתר בנייה לבנות במקרקעין והמשיבים לא יוכלו לעשות כל שימוש במקרקעין וייאלצו לפנותם. כמו כן טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן למשיבים לא ייגרם כל נזק וכי הם יוכלו, אם יוכיחו את תביעתם, לקבל פיצוי בעד פינויים מהמקרקעין. עוד טוענת המבקשת כי בעוד שהמשיבים לא יכולים לעשות שימוש בקרקע, הרי שהיא יכולה כבר עתה לבנות בהם.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות. המחלוקת נשוא הבקשה אינה חורגת מן הסכסוך הקיים בין הצדדים ואינה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית המצדיקה דיון בערכאה זו (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בשלב זה עומדת לפנינו המחלוקת בין הצדדים הנוגעת לשאלת הסעדים הזמניים, ולא זה הזמן להכריע בשאלת הזכויות בקרקע. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בחנו את מאזן הנוחות שבין הצדדים על מנת להכריע בשאלת מערך הסעדים הזמניים הראוי בנסיבות העניין. גם אם בית המשפט המחוזי מצא לנכון לקבל חלקית את עמדת המבקשת, עדיין אין בכך כדי לבסס שאלה משפטית המצדיקה רשות ערעור בהליך שלפנינו, שכן כך עשה על בסיס נסיבות המיוחדות לסכסוך הנדון.

הבקשה נדחית.