רע"א 11255/04 אשר לוי נ. מנורה ,חברה לביטוח בע"מ

1.המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). התאונה נשוא התביעה הוכרה גם כתאונת עבודה, ונתקיימו בועדות רפואיות ובבית הדין לעבודה הליכים שונים הנוגעים לקביעת נכותו של המבקש. בסופם של ההליכים הללו נקבע כי לא נותרה למבקש נכות צמיתה בתחומים הנוירולוגי והאורטופדי. המבקש ביקש להתיר לו, במסגרת התביעה לפי חוק הפיצויים, להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית.

2.בית משפט השלום דחה את הבקשה להביא ראיות לסתור, ועל כך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשתו זו נדחתה אף היא. בית המשפט המחוזי קבע כי:

המבקש מבסס את בקשתו על שינוי לרעה במצבו הרפואי בין בדיקות מומחי הוועדה הרפואית לבדיקת נכות בעבודה, שנערכו ביום 10.12.02, לבין הגשת הבקשה. אלא, שבשתי בדיקותיו קבעו המומחים... כל אחד בתחומו, שלא נותרו למבקש נכות אורטופדית או נוירולוגית כתוצאה מהתאונה .

במסמכים שעליהם סומך המבקש את בקשתו... צויינה טענתו בדבר כאבי גב, וכן צויין באחד מהם עצם קרות התאונה; אלא, שלא צוין כל קשר סיבתי שבין הכאבים הנטענים לתאונה. יתרה מכך, המבקש לא צרף ממצאי בדיקות מאוחרות שביצע לנוכח תלונותיו, וממילא לא נקבע כל ממצא רפואי פוזיטיבי באשר לטענות הרפואיות, שיש בו כדי להעיד על שינוי לרעה במצבו הרפואי.

גם קביעת השופטת הנכבדה, שלפיה מועד תחילת הנכויות שקבעה וועדת הנכות הכללית מאוחר משמעותית לתאונה, תומכת במסקנה שהוועדה לא מצאה קשר סיבתי בין התאונה לנכויות שנקבעו – מקובלת עלי.

3.כנגד החלטה זו משיג המבקש. הוא שב וטוען כי מצבו הרפואי השתנה לרעה מאז נבדק על-ידי הוועדה הרפואית לעררים, וכי המסמכים שבידיו מעידים על כך. עוד הוא טוען, כי קיימת סתירה בין קביעת הוועדה הרפואית לעניין נכות מעבודה לבין קביעת הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית.

4.עיינתי בבקשה ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. כידוע, בהליך של "גלגול שלישי" אין בית משפט זה נוהג להתערב אלא במקרים המעלים שאלה כללית בעלת חשיבות מיוחדת. הבקשה שבפני אינה מעלה שאלה מסוג זה. שתי הערכאות הקודמות בחנו את נסיבותיו של המקרה שבפנינו, על רקע ההלכות בסוגיה הנדונה, וכן עיינו בחומר שהונח בפניהן והגיעו למסקנה אחת – כי לא נמצא טעם המצדיק מתן אפשרות למבקש להביא ראיות לסתור. אין מקום להתערב בשיקול דעתן.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.