רע"א 1128/99 גיבי אלואשווילי נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בב"ש 2509/98, מפי השופט ע' גרשון, לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.בפברואר 1999 הוגש כתב אישום כנגד העורר ושני נאשמים, ת"פ 391/98, בבית המשפט המחוזי בחיפה. בכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות של חטיפה לשם חבלה או עבירת מין לפי סעיף 374 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 לחוק העונשין, תקיפה כדי לבצע פשע לפי סעיף 381(א)(1) לחוק העונשין וקשר לפשע לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין. על פי כתב האישום קשר העורר קשר עם חבריו לחטוף פרוצה ולהעבירה לידי סרסור אשר ישלם להם עבור כך. העורר וחבריו הזמינו פרוצות לבית מלון. לפי הנטען בכתב האישום, העורר נכנס יחד עם חברו למלון, לחדר בו שהתה המתלוננת, וחברו הוציא אותה מהמלון באיומי אלה. בצאתו של העורר וחברו מן המלון פגשו את מעבידה של המתלוננת שניסה להתנגד לחטיפתה וחברו של העורר הכה אותו. העורר וחברו נכנסו לרכב שהמתין למטה (עם הנאשם השלישי) הכניסו את המתלוננת לרכב ונסעו לתל-אביב, שם "מכרו" אותה לסרסור אחר. כעבור יומיים העבירו מעסיקיה הראשונים של המתלוננת כסף לחוטפים וקיבלו את המתלוננת חזרה.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר ושל שני חבריו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. המשיבה טענה לקיום תשתית ראייתית מספקת למעצרם תוך התבססות על עד מדינה, גדג'י, שהיה המנהיג מאחורי הפעולה, שעימו כרתה המשיבה שני הסכמים בתיקים אחרים המתנהלים נגדו.

בית המשפט קמא ציין כי אמנם יש להתייחס לעדותו של עד מדינה, שהיה מעורב בפרשה נשוא כתב האישום, בזהירות, מחשש כי ינסה להקטין את חלקו ולהגדיל את חלקם של שותפיו לדבר העבירה. אולם, לדעת בית המשפט, יש בחומר הראיות שבידי המבקשת די והותר להוכחת הנטען בכתב האישום. לפיכך קבע השופט ע' גרשון כי:

נראה לי כי לאור חומרת העבירות המיוחסות למשיבים, עבירות שבמהלכן התייחסו המשיבים לויקטוריה (המתלוננת - י"א), לכאורה, כאל חפץ העובר לסוחר, ונטלו חירות לעצמם לחטוף אותה, לשלול את חירותה שלה ולקחתה ממקום למקום בניגוד לדעתה, ותוך 'מכירתה' וקבלת תמורה בגינה, נוכח כל אלה, נראה לי כי ניתן לאמר על המשיבים כי הם מסוכנים לשלום הציבור ולביטחונו ועל שום כך מתקיימת במקרה זה עילת מעצר נגדם.

נוכח מסקנתו זו קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיבה והורה על מעצרם של העורר וחבריו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

בפני טענה ב"כ העורר כי אין תשתית ראייתית מספקת למעצרו של העורר. לטענתה, המתלוננת לא זיהתה את העורר, והאישום שהוגש נגדו מתבסס רק על עדותו של גנג'י, שהיה המנהיג והשותף למעשה, ועל עדותו של המעסיק - ואדים - שזיהה את העורר במסדר זיהוי תמונות שתקינותו מוטלת בספק. עוד טענה ב"כ העורר כי לאפליה בין עד התביעה גנג'י, אשר אינו במעצר, למרות שבתיק זה לא נחתם עמו הסכם עד-מדינה לבין העורר.

לאחר עיון בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. המשיבה הציגה תשתית ראייתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים. שאלת מהימנות מסדר הזיהוי תוכרע בדיון בעניין גופו. יצוין, כי העורר הורשע בעבירת גניבה בגינה ריצה עונש של חמישה חודשי מאסר, ובימים אלה מתנהל נגדו משפט נוסף בגין עבירה הדומה לעבירה נשוא ערר זה. בנסיבות אלה יש חשש כי שיחרורו של העורר ממעצר יסכן את הציבור.

יודגש כי אין מקום להשוות את עניינו של העורר לעניינו של גנג'י המסייע לתביעה, ואשר לא הוגש נגדו כתב אישום בעבירה זו.

אי לכך הערר נדחה.