רע"א 11485/03 עדנה סביר נ. זוזל מריו

המבקשת והמשיבה 4, שהיא חברה בע"מ, הינן בעלים במשותף של נכס מקרקעין. בעקבות בקשה לפירוק השיתוף בנכס, שהגישה המבקשת לבית-משפט השלום בחיפה, מונה המשיב 3 ככונס לנכס. הכונס פרסם מודעה, הקוראת לציבור להציע הצעות לרכישת הנכס, תוך ציון כי לבעליו הנוכחיים זכות להגיש הצעה המתייחסת רק למחציתו. דא עקא, כי המשיבים 2-1, שהם בעלי מניותיה של המשיבה 4, הגישו, בשיתוף עם המשיבה 4, הצעת רכש המתייחסת לכל הנכס ולא רק למחציתו. בסופו של יום זכתה הצעתם והם הוכרזו כרוכשי הנכס, במחיר השווה למחצית הסכום שהציעו.

המבקשת, שלא שבעה נחת מן המחיר שנקבע, התנגדה לאישור העסקה על-ידי בית-משפט השלום. בית-משפט השלום קיבל את טענתה, ביטל את ההתמחרות והורה על עריכת התמחרות חדשה תחתיה. על כך ביקשו המשיבים 2-1 רשות לערער בפני בית-המשפט המחוזי.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט אריה רזי), שהבקשה הובאה בפניו, החליט ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. זאת, כשבפניו אך הבקשה ותגובת המבקשת דנן לה, ובלא שהתבקשה התייחסות המבקשת לאפשרות שבית-המשפט ידון בבקשה כאילו הוגש ערעור, כמתחייב מהוראת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בסופו של יום קיבל בית-המשפט המחוזי את הערעור והורה על השבת תוצאת ההתמחרות הראשונה על כנה.

מכאן הבקשה שבפנַי, בגדרה מעלה המבקשת טענות הן לגופם של הליכי המכירה והן לעניין הפגם הדיוני שנפל בהחלטת בית-המשפט המחוזי לדון בבקשה כבערעור בלא התייחסות המבקשת.

החלטתי לדחות את הבקשה. ככל שהדבר נוגע לטענות לגוף ההתמחרות, אין הבקשה מעלה שאלה משפטית, החורגת מעניינה הספציפי של המבקשת, ומצדיקה בחינה נוספת של העניין, שנדון כבר בשתי ערכאות. ובאשר לטענות בדבר אופן ניהול ההליך, הרי אמנם היה על בית-המשפט המחוזי לבקש את התייחסות המבקשת לאפשרות שיבקש לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, והדבר לא נעשה. אלא שפגם זה אינו יורד לשורש ההליך, ולא שוכנעתי כי לו התבקשה ההתייחסות, הייתה התוצאה הסופית שונה באופן מהותי.

הבקשה נדחית איפוא. ממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.