רע"א 11530/04 משק שדות דבורים בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 18.11.04 (סגן הנשיא, כב' השופט י' טימור וכב' השופטים נ' הנדל וש' דברת). בפסק דינו, דחה בית המשפט את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע. (כב' השופט א' ואגו) בו נדחתה תביעת המבקשים במסגרתה טענו שהמשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ, חב להם סכומי כסף שונים.

2.המבקשת 1, חברת משק דבורים בע"מ (להלן: המבקשת ), ניהלה חשבון בנק אצל המשיב. המבקש 2, מר יעקב עפרוני (להלן: המבקש ) הנו מנהלה של החברה ושימש כערב לחובותיה כלפי הבנק. לנוכח קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, עמד חשבון הבנק שלה על יתרה שלילית. על פי הנטען, בשלב מסוים הציעו נציגי המשיב להגדיל את מסגרת האשראי שניתנה לחברה בתנאי שהחברה תפתח חשבון חסכון בסכום של 30,000 ש"ח שימומן באמצעות חשבון הבנק שלה ושישמש כבטוחה לחוב המבקשת. לטענת המבקשים, התניית פתיחת תוכנית החיסכון נועדה על מנת להגדיל את היתרה השלילית של החברה בחשבון הבנק ולאפשר לבנק לגבות כספים נוספים. בכך, על פי הנטען, יש כדי להוות התניית שירות בשירות פסולה.

בית משפט השלום דחה את תביעת המבקשים. לכאורה מדובר בהתניית שירות פסולה. אף על פי כן, הטענה הועלתה זמן רב לאחר פתיחת תוכנית החיסכון ונתמכה בעדותו של המבקש בלבד הטוען להתניית שירות בשירות על ידי בנק עליו נטל ההוכחה ובמקרה דנן המבקשים לא עמדו בנטל זה. לא נסתרו טענות הבנק לפיהן קיים היגיון כלכלי סביר בפתיחת תוכנית החיסכון שפתחה המשיב. נטען, כי התשואה בתוכנית החיסכון הושפעה משער הדולר ובאותה תקופה היו שינויים גדולים בשערו. כן נטען שהריבית בה חויבה המבקשת מוכרת לצורכי מס ואילו תוכנית החיסכון נרשמה על שמו של המבקש. בכך יכלו המבקשים להשיג יתרונות מס בפתיחת תוכנית החיסכון. סיכומם של הדברים, קבע בית משפט השלום, המבקשים לא העלו טענות המתמודדות עם גרסת הבנק לפיה, ניתן למצוא היגיון כלכלי סביר לפתיחת תוכנית החיסכון ולכן אין לראות בפתיחתה משום התניית שירות בשירות בניגוד לסעיף 7 לחוק הבנקאות (שרות ללקוח) תשנ"א-1981 (להלן: החוק ).

ערעור המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט קבע, כי פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס על קביעות עובדתיות ודחה את הערעור.

3.בבקשתם הנוכחית טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בדחייתו את תובענתם שכן, הראיות שהונחו בפניו היו צריכות להובילו למסקנה כי אכן בהתניית שירות בשירות מדובר. לשם הבטחת חובות החברה לבנק הועמד לרשותו כבטוחה נכס מקרקעין בשווי של 600,000 דולר ולכן לא היה מקום לקבל את טענת הבנק שתוכנית החיסכון נדרשה כבטוחה להבטחת חובות החברה והמבקש אשר ערב להם.

טענות המבקשים נוגעות ליישומו של סעיף 7 לחוק. קרי, לקביעת בית המשפט כי במקרה דנן לא הוכחה התניית שרות בשירות כאמור. בכך, כשלעצמו, אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ואף המבקשים לא ביקשו לטעון אחרת בבקשתם הנוכחית. טענותיהם נוגעות לנסיבות המקרה הנוכחי וקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. מקום בו מתבקש בית משפט להיעתר לבקשה כאמור, אין עניינו בבחינת פסיקת שתי הערכאות הקודמות שנדרשו לעניין. בית המשפט ישמש כערכאת ערעור שנייה מקום בו הסוגיה המועלית בפניו נוגעת לסוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וככזו, הכרעתה מסייעת לפיתוח המשפט. אין המקרה שבפנינו עונה אחר אמות המידה בעניין זה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.