ע"א 1157/00 מרדכי עטיה נ. ז'אן כץ ועוד 16 אח'

בפני בקשה לאיחוד הדיון בשני תיקים:

1.המשיבים 1 (להלן "הדיירים") רכשו דירות מן משיבה הפורמלית 3 ("החברה"). הדירות סופקו באיחור ונתגלו בהן פגמים. לפיכך תבעו הדיירים את החברה, את מנהליה (המשיב 2 והמשיבים הפורמליים 4-5) ואת המבקש, כמי שניהל עמם מו"מ ונתן התחייבויות אישיות למקצת הדיירים. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' וסרקרוג) קיבל, בעיקרה את התביעה נגד החברה, פטר את המשיבים 4-5 מאחריות, הטיל אחריות נקודתית על המשיב 2 והטיל על המבקש אחריות אישית לחלק ניכר מנזקי הדיירים. בסיום פסק הדין (שניתן ביום 27.12.99) קבע בית המשפט, כי "לבעלי הדין שמורה הזכות, לתקופה של 30 יום מהיום, לחזור ולפנות לבית המשפט כדי להגיש חישוב מדויק לכלל הנזקים שנקבעו בפסק דין זה, ולקבל אישור לכך, כחלק מפסק דין". ביום 13.2.00 הגיש המבקש ערעור על פסק דין זה (ע"א 1157/00). ביום 30.3.00 נתן בית המשפט המחוזי החלטה כאמור בפסק דינו ובה קבע את סכומי הפיצוי המשוערכים למועד מתן פסק הדין. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 4315/00).

2.המבקש מבקש כי הדיון בשני התיקים יאוחד. לשיטתו ההחלטה מיום 30.3.00 אינה אלא חלק מפסק הדין. לו היה בית המשפט קובע מלכתחילה את סכום הפיצוי בפסק דינו היה הערעור מתייחס ממילא גם לנושא זה. גם כך, קבע בית המשפט בפסק דינו כי ההחלטה המאוחרת תהיה חלק מפסק הדין. לפיכך, יכול היה המבקש לערער עליה גם במסגרת ע"א 1157/00. אולם מחמת הזהירות הגיש בקשת ערעור נפרדת. עם זאת, טוען המבקש, מתחייב איחוד הדיון בשני ההליכים. שכן עניינם הוא אחד והפרדתם תגרום להארכה שלא כצורך ולטרחת שווא. המשיבים מספר 1 מתנגדים לבקשה. לטענתם כל עוד לא ניתנה רשות ערעור, אין מקום לאחד בין ההליכים.

3.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה. ההחלטה מיום 30.3.00 היא, כאמור בפסק הדין, חלק מפסק הדין (השוו: ע"א 897/79 בנק לאומי לישראל נ' רם עבודות עפר בע"מ , פ"ד לה(1) 352; ע"א 1178/98 מיכל חולון בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ , לא פורסם). הפרדתה מפסק הדין נעשתה מטעמים טכניים גרידא. אין מקום לכך, שטעמים טכניים אלה יסבכו שלא לצורך את הדיון בבית משפט זה. המבקש היה אנוס (ודאי שטעמי זהירות הכתיבו זאת) להגיש את ערעורו בטרם ניתנה ההחלטה מיום 30.3.00. שאם לא כן היה עלול להחמיץ את מועד להגשת ערעור. ההחלטה מיום 30.3.00 אינה אלא מעין "פסיקתא" שהיא בשר מבשרו של פסק הדין והמקום הראוי לדיון בה הוא במסגרת הערעור עצמו (והשוו: בש"א 2550/95 פרידה סורולביץ נ' אליהו לוינטל , לא פורסם). אכן, אפשר שהמבקש יכול היה לבקש לתקן את כתב הערעור ולהתייחס במסגרת הערעור העיקרי גם לפסיקת הפיצוי. אולם אפילו נהג זהירות יתר והגיש בקשת ערעור נפרדת, אין טעם להקשות עליו ועל בית המשפט בבירור המכלול כולו.

אי לכך, אני מורה, כי הדיון בע"א 1157/00 וברע"א 4315/00 יאוחד. בהמשך לצו הסיכומים שהוצא במסגרת ע"א 1157/00 אני מורה, כי סיכומים אלו יתייחסו גם לטענות שהועלו במסגרת רע"א 4351/00, כי היקף הסיכומים בשני שלבי הטיעון הראשונים יוגדל ויועמד על תשעה עמודים, וכי היקף סיכומי תגובת המבקש יועמד על ארבעה עמודים. המועד להגשת סיכומי המבקש חל ממועד הצאתה של החלטה זו. יתר הוראות הצו יעמדו בעינן.