ע"א 1157/00 מרדכי עטיה נ. ז'אן כץ ועוד 16 אח'

המשיבים, שבעה-עשר במספר, תבעו את חברת הבנייה, שממנה רכשו את דירותיהן, בגין נזקים שנגרמו להם ובגין ירידת ערך הדירות. הם זכו בתביעתם.

בית המשפט חייב גם את המבקש, אישית, לשאת במקצת מן הפיצויים שנפסקו לזכות המשיבים. כנגד פסיקה זו הוגש ערעור כשעיקר טענתו של המבקש היא כי לא היה מקום בנסיבות העניין לחייב אותו אישית בנזקים שגרמה חברת הבנייה. הוא מסביר כי אם יזכה בערעור יהיה לו קושי לחזור ולגבות מכל אחד מן הדיירים את החלק שיגיע לידיו מכלל הסכום הנפסק והוא מציין כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין נגדו, יגרם לו נזק בלתי הפיך שכן יהיה עליו לממש נכס שבבעלותו לצורך מימוש הפסק.

בית המשפט המחוזי סירב להיעתר לבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין אך ציין כי "אין מניעה" כי הכספים אותם ישלם - "ישולמו לחשבון על-שם נציגות הבית וכי הנציגות תשמור סכומים אלה בחשבון נאמנות, עד לסיום ההליכים בבית המשפט" וכן הוסיף כי "בכפוף לאופן ניהול הכספים שיועברו לנציגות הבית על-פי פסק הדין, הבקשה לעיכוב הליכים נדחית". נראה כי כוונתו של בית המשפט הנכבד היתה להתנות את ביצוע פסק הדין בכך שהכספים לא ימסרו לידי המשיבים וישארו מופקדים בנאמנות.

בנסיבות העניין, וכיוון שממילא נקבע כי הסכום הנפסק לא יגיע לזוכים, ניתן להגיע לתוצאה דומה בדרך שיהא בה כדי להפחית ממידת הפגיעה במבקש. לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת של בית משפט זה וזאת בתנאי שהמבקש יפקיד בבית המשפט ערבות בנקאית בסכום פסק הדין, המופנה כלפיו, בתוך 21 ימים מהיום. לא יעשה כך במועד, יעמוד פסק הדין לביצוע.