פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
11613/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
מייק קדמאני
נ ג ד
המשיבה:
בית קירור אלשרק אגודה שיתופית
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בנצרת בתיק עא 1296/04 שניתן ביום 10.10.05
על-ידי השופט האשם ח'טיב – אב"ד; השופט זיאד
הווארי והשופט בנימין ארבל
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
א.המבקש תבע את המשיבה בבית משפט השלום בקרית שמונה ותביעתו נדחתה (על-ידי השופטת סמסון, ביום 18.7.04). הוא עירער לבית המשפט המחוזי בנצרת. בפסק דין מיום 10.10.05 (השופטים ח'טיב – אב"ד, הווארי וארבל) נדחה ערעורו.
ב.מכאן הבקשה לרשות ערעור, הנסבה ברובה על טענת פסלות, שהוגשה לבית המשפט המחוזי לאחר הדיון בערעור שנערך ביום 26.9.05. זו מיוסדת על טרוניות שבפי המבקש בדבר הדרך בה נהג בו בית המשפט המחוזי בדיון בערעור, ולדבריו מבוססת הבקשה על הקלטה המצויה בידו, שערך כנטען בעת הדיון. יצוין כבר כאן, כי הקלטה כזו טעונה אישור בית המשפט, על פי סמכותו הטבועה (בג"צ 305/89 ניר נ' בית משפט השלום (תעבורה) חיפה, פ"ד מה(3) 203 (השופטים ברק, בך ואלוני); בג"צ 6371/95 דרעי נ' בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מט(1) 133 (השופטת שטרסברג-כהן). ככל הנראה לא נתבקש ולא נתקבל אישור כזה. די בכך, מטעמי הגינות, שלא להידרש לטענות בהקשר זה. עם זאת, למען נקיון הדעת, אתיחס אליהן להלן בקצרה.
ג.עוד יצוין כי הודעה בקשר להגשת טענת פסלות (ללא פירוט) הגיש המבקש - כאמור בבקשה (חומר לא צורף) - ביום 2.10.05, ביום 9.10.05 ניתנה כנטען החלטת דחייה בנימוק שטענת הפסלות לא נומקה. משחזר המבקש ב-10.10.05 ו"אישרר" (כדבריו) בבקשתו לבית המשפט את טענת הפסלות, ניתנה ביום 10.11.05 החלטה (שצורפה) בה דחה בית המשפט את עניין הפסלות, נימוק כי פסק הדין כבר ניתן ביום 10.10.05.
ד.המבקש מציין כי את טענותיו העיקריות באשר לערעור יפרט לאחר שיקבל את הרשות לערער, ועיקרן העדר הנמקה, העדר דיון בערעור, התיחסות לטענות שוא של המשיבה, והתיחסות בית המשפט לסגנונו והתבטאויותיו.
ה.(1) במסמך המוכתר "טענת פסלות" נטען כי בית המשפט פנה אל המבקש והציע לו לחזור מן הערעור ולחסוך בהוצאות (אף שבא כוח המשיבה לא היה נכון לויתור על הוצאות), או לבטל חלק מן החיוב. בית המשפט, כנטען, ניסה לדבר על לבו של המבקש – בהיותו בלתי מיוצג – לחזור בו מן הערעור, תוך הערה באשר לסגנונו הבוטה (כפי שהתבטא במסמכים שלא צורפו לבקשה דנא – א"ר), ותוך הסבר באשר לכך שאין בית משפט שלערעור נדרש מחדש לראיות. בית המשפט הסתפק ביסודו של דבר בחומר הכתוב, ודחה לעיון ולמתן פסק דין.
(2) נטען כי ההרכב בא לדיון תוך שקבע נחרצות את גורל הערעור מראש. להלן באו בבקשה התבטאויות בוטות שיש בהן על פניהן משום זילות בית המשפט, המייחסות לבית המשפט כוונות ושיקולים זרים, אשר לא אחזור עליהן מתוך כבוד הבריות, ובראש וראשונה מתוך כבודו של בית המשפט, ושלמקראן ברור בעליל כי אין להן שחר ולא יכירן מקומן.
(3) הקורא את הבקשה, בהנחה כי העובדות הנמנות בה משקפות את שנאמר באולם בית המשפט, אינו מגלה כל דופי בדרך שבה נהגו השופטים. תדיר פונים שופטים של ערכאות ערעור, כולל בבית משפט זה, לאחר שעיינו בכתבי בי-דין ובסיכומים ונועצו ביניהם, אל צד שנראה כי לערעורו אין סיכוי של ממש (וסיכויי ערעור כשלעצמם הם שיקול בהליכים כגון בקשות לעיכוב ביצוע, צוי מניעה, סעדים זמניים, נושאי עירבון וכדומה, ואין צורך להכביר מלים) ומציעים לו לחזור בו מערעורו. דבר זה נעשה לא אחת תוך ניסיון לשכנע את הצד שכנגד לוותר על הוצאות. בדומה, מזכירים שופטי ערעור לעתים קרובות לצדדים, כי אין ערכאת ערעור נדרשת ככלל, למעט חריגים, לבחינתן מחדש של קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא. ועוד, פשיטא, כי כשישנן התבטאויות בוטות רשאי, ולעתים אף חייב, בית המשפט להידרש אליהן ולהעיר לצד הרלבנטי ככל הנחוץ. אין איפוא כל דופי בדברים שיוחסו לשופטי הרכב הערעורים בבית המשפט המחוזי.
(4) לגופם של דברים, המדובר בבקשה שאינה עומדת באמות המידה שבהן נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר). אין היא מעוררת שאלה החורגת ממחלוקת הצדדים, ואף אינה עוסקת כל עיקר במחלוקת הצדדים בתיק גופה. בקשת רשות ערעור צריכה לכלול את הנימוקים התמציתיים (תקנה 403(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984) ולא "הקדמה" לנימוקים כפי שחפץ המבקש, קרי, אין פרוצדורה שלפיה לאחר מתן רשות ערעור ייטענו הטענות שבבקשה ביסודן לגופן; עליהן להיטען מראש כבסיס להכרעה באשר לרשות הערעור.
ו.נוכח כל זאת, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, ח' באדר תשס"ו (8.3.06).
ש
ו פ ט