רע"א 1163/04 מייסר ברו נ. פואד עזאם

1.המשיבים הם בעלי הזכות להירשם כבעלי זכויות של דירת מגורים המצויה ביפו. המבקשים הם דיירים מוגנים בדירה זו. המשיבים הגישו תביעה לפינוי המבקשים מהדירה, על יסוד סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972. בית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה, ונתן פסק דין לפינוי המבקשים מדירת המגורים, כנגד תשלום של 125,000$, כסידור חלוף (להלן - פסק הדין). בית המשפט סבר, כי סכום זה יאפשר למבקשים למצוא דירה חלופית, בתנאי בעלות. ביום 25.6.03 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על פסק הדין. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי סרבו לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע, כי חרף הנטייה לעכב פסקי פינוי, במקרה דנא סבה המחלוקת על גובה הפיצוי לו זכאים המבקשים. כיוון שכך, נקבע כי אין המקרה מצדיק הענקת סעד של עיכוב ביצוע, וכי גם אם יצלח הערעור, לא ייווצר מצב בלתי הפיך בשל אי מתן הסעד. מכאן הבקשה המונחת לפניי לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.

2.ביום 29.2.04 הוריתי לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת, נוכח הודעת המבקשים כי מועד הפינוי נקבע ליום 2.3.04. עיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה - בכללם הודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי, הבקשה לעיכוב ביצוע ותשובות המשיבים לבקשות אלה. הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. דעתי היא כי צודקים המשיבים בטענתם שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים עניינה גובה הסכום אשר יש לשלמו למבקשים כסידור חלוף ראוי לדירת המגורים. כיוון שכך, אין המדובר בנסיבות בהן פינוי המבקשים מהדירה ייצור מצב בלתי הפיך, אשר ייתר את הערעור התלוי בבית המשפט המחוזי. לפי ניסוחו של כתב הערעור אף ניתן לומר, כי המבקשים יפונו מדירתם גם אם יזכו בערעורם. אם אומנם יזכו בערעורם תתבטא זכייתם בקבלת סכום כסף גדול יותר כסידור חלוף.

3.יחד עם זאת, ואף שער אני להתחייבויות שנטלו המשיבים על עצמם כלפי מינהל מקרקעי ישראל, מוצא אני לנכון לתת למבקשים שהות מה אשר תאפשר להם למצוא מדור חלופי בסכום שהפקידו עבורם המשיבים בקופת בית המשפט המחוזי. על כן מורה אני על עיכוב ביצוע פסק הדין למשך 75 ימים.

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית, אך ביצוע פסק הפינוי מעוכב בזאת למשך 75 ימים מהיום. אין צו להוצאות.