רע"א 1167/13 י' פריצקר ושות', חברה לבנין חיפה בע"מ נ. לוקי בניה ופיתוח בע

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (מפי כב' השופט מ' רניאל ) בת"א 34695-09-11, בגדרה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת במסגרת עיון חוזר לשנות מהחלטתו הקודמת, בה הורה על הוצאת חלק מהמוצגים מתיק מוצגי המבקשת (התובעת בהליך העיקרי) הנסמכים על פסק בורר בהליך בוררות שמשיבה 1 (נתבעת 1 בהליך העיקרי, להלן: המשיבה) לא הייתה צד לו.

נחתם הסכם בניה בין שתי חברות בניה על פיו היה על המשיבה לבנות יחידות דיור עבור המבקשת בקרית ביאליק. על רקע חילוקי דעות חריפים בקשר לליקויים בבניה ולפיגורים בהתקדמותה, פנו המבקשת והמשיבה בהתאם להסכם להליך בוררות (להלן: בוררות הצדדים). במקביל התקיים הליך בוררות נוסף, על ידי אותו בורר, להכרעה במחלוקת שהתעוררה בעניין ליקויי הבניה בין המבקשת לבין הדיירים שרכשו ממנה יחידות דיור ושנבנו על ידי המשיבה (להלן: בוררות הדיירים). המשיבה לא הייתה צד לבוררות הדיירים. לטענת המבקשת ההכרעה בבוררות בין הצדדים כוללת התייחסויות לחיובי הצדדים כפי שאלה עולים מבוררות הדיירים. לטענתה, המשיבה קיבלה על עצמה חיובים שהוטלו עליה בפסקי בוררות חלקיים במסגרת בוררות הדיירים אך לא עמדה במרביתם.

המבקשת תבעה את המשיבה בבית המשפט המחוזי ביחס לסכומים שהוציאה ואף עתידה להוציא בעצמה לתיקון הליקויים, אשר לטענתה הם באחריות המשיבה. להוכחת תביעתה הגישה המבקשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים ואילו המשיבה הגישה התנגדות להגשת חלק ממוצגי המבקשת. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל חלקית את התנגדות המשיבה באופן שחוייבה המבקשת להוציא חלק מהמוצגים מתיקו של בית המשפט. לנוכח זאת הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר והתרת זימונו של הבורר המהנדס כעד מטעמה לשם הצגת חוות הדעת המקצועיות שניתנו על ידו במסגרת בוררות הדיירים. בהחלטתו, חזר בית המשפט המחוזי על החלטתו הקודמת שלא להתיר למבקשת את הצגת חלק מהמוצגים וכן דחה את בקשתה להזמין את המומחה להעיד ולהגיש חוות דעת שניתנו על ידו. הטעם בדבר שחוות דעת אלו לא הוגשו בהתאם לדרישות של פקודת הראיות.

2.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואין הצדקה למתן רשות ערעור. בית המשפט המחוזי נימק באופן ענייני את החלטתו ואינני רואה מקום להתערב בה. יש שני פנים להחלטת בית המשפט המחוזי שכוחם המצטבר משכנע. הפן הראשון הוא שחוות הדעת לא נערכה לפי דרישת פקודת הראיות. המבקשת ניסתה לגבור על חסר זה בטענה שהוגשה חוות הדעת בהליך הבוררות ועל כן קבילה היא בהליך הנדון. הקושי הוא – וזה הוא הפן השני – כי למשיבה לא היה חלק בהליך הבוררות ולא ניתן כמובן להתעלם מכך. נימוק זה אף מצדיק את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה לא ניתן להציג את פסק הבורר בבוררות הדיירים כראיה. בדומה נקבע כי לא ניתן להציג תכתובות עם הבורר ומכתב מטעמו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי גם קבע כי אם המבקשת הייתה מוכיחה לכאורה שהמשיבה הסכימה לקביעותיו של הבורר בבוררות הדיירים לגבי התיקונים השנויים במחלוקת, או שהסכימה לבצעם, הייתה ההתחייבות כשרה להגשה כראיה בהיותה "הודאת בעל דין". במצב זה היה מוגש פסק הבוררות כפירוט ההתחייבויות שנטלה על עצמה המשיבה ולא כפסק בורר. המבקשת לא הוכיחה זאת. יובהר כי על המבקשת היה להוכיח לכאורה שמדובר בהודאת בעל דין ולשם כך אין צורך בהוכחת התובענה כולה כפי שטוענת המבקשת בהשגתה על קביעה זו של בית המשפט המחוזי.

לא ניתן גם להזמין את המומחה למתן עדות כחלופה להגשת חוות הדעת. כפי שנימק זאת בית המשפט המחוזי – בהעדר ראיה לכאורה לכך שהמשיבה הסכימה לכבד את פסק הבורר, אין לחוות דעתו של המומחה תוקף העולה על חוות דעתו של כל מומחה אחר. המשוכה בדבר אי מילוי דרישות פקודת הראיות עומדת בעינה. אם המומחה לא יכול לתת חוות דעת שכזו מכיוון שלטענתו הוא עדיין משמש כבורר אזי הוא גם לא יכול להעיד על הנושאים אליהם התייחס בפסק הבוררות. נקבע כי אם ברצון המבקשת להגיש חוות דעת של המומחה לפיה הוא טוען שתיקונים כלשהם לא בוצעו או בוצעו בצורה לקויה, תוגש בקשה נפרדת והדבר יותר בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה.

3.

סיכומו של דבר, החלטת בית המשפט המחוזי בדבר הבקשה כפי שהוגשה אינה מגלה טעות משפטית ועל כן החלטתי לדחות את הבקשה. בהעדר בקשה לתגובה, אין צו להוצאות.