רע"א 11721/05 נ.תג'ר תכנון ובניה בע"מ נ. ורה קרין

1.בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן) דחה את בקשת המשיבים למנות מומחה מטעם בית המשפט במסגרת הליך המנהל בין הצדדים. על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו. לאחר קבלת תגובת המבקשים נקבע דיון בבקשה ובמהלכן ביקשו המשיבים למחוק את הבקשה ללא צו להוצאות ובה הודיעו שאף לא הפקידו ערבון עקב דלות אמצעים. בית המשפט (כב' השופטת ש' דותן) נעתר לבקשה מאחר והמשיבים חזרו בהם מההליך וזאת חרף התנגדות המבקשים למחיקת הבקשה ללא צו להוצאות. מכאן הבקשה שבפניי.

2.המבקשים טוענים כי הלכה פסוקה היא כי הדין החל בישראל הוא כי המפסיד הוא שנושא בהוצאות המשפט של הזוכה בדין וכי כאן מדובר במקרה מובהק בו יש ליישם את הדין שכן התנהלות המשיבים לא היתה ראויה, החל בהגשת בקשה חסרת ממש, אי הפקדת ערבון וכלה בחזרתם מהבקשה רק ביום הדיון בבקשה ולאחר הגשת תגובה מטעם המבקשים. המבקשים טוענים עוד כי אין בחזרה מהבקשה כדי להצדיק אי פסיקת הוצאות שכן גישה זו מקפחת אותם, מהווה תמריץ לנקיטת הליכי סרק וגורמת לעומס מיותר על בתי המשפט. לטענתם, מן הראוי לקבוע כללים ברורים ואחידים בעניין ולכן יש ליתן להם רשות לערער.

3.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, כלל נקוט הוא כי אין בית המשפט שלערעור נוהג להתערב בפסיקת הוצאות על-ידי בית המשפט קמא, אלא במקרים חריגים בלבד (בע"מ 5125/05 פלוני נ' פלוני ואח' (לא פורסם); ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" ואח' נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" ואח' (לא פורסם) והאסמכתאות שם). כלל זה נובע מכך שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב בעניין, שכן בפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת ההוצאות, ואפשר שלא ייפסקו לזכות בעל הדין שזכה בהליך הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן (תקנה 512(ב) ותקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אכן, כשהמדובר במערער החוזר בו מערעורו, ומכל מקום שעה שהמשיב עומד על הוצאותיו, ככלל ייפסקו הוצאות (ע"א 455/88 חדד נ' דהן , פ"ד מה(5) 655, 658), וגם אם הפרקטיקה היא שלעתים יוצע למשיב למחול על הוצאותיו כיוון שהערעור נמחק, שיקול הדעת בסופו של יום הוא לבית המשפט הדן בעניין. כאן מדובר בבקשת רשות לערער שהמשיבים ביקשו למוחקה ללא מתן צו להוצאות ובית המשפט נעתר לבקשה, חרף הגשת תגובה על ידי המבקשים ולמרות בקשתם לפסוק הוצאות. במקרה דנן לא הצביעו המבקשים על טעם מיוחד להתערב בשיקול הדעת של בית המשפט שלא לפסוק הוצאות ולא מצאתי כי יש בהחלטה בדבר אי פסיקת הוצאות כדי להצדיק מתן רשות לערעור בבית משפט זה.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.