רע"א 1173/11 יוסף סלים נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.1.2011 ברע"א 36466-12-10 (כב' סגן הנשיא א' אברהם ) במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים לערער על החלטת בית משפט השלום בנצרת מיום 23.11.2010 בת"א

3430-06 (כב' השופט ט' עראפת ), אשר דחה את בקשת המבקשים להורות למשיב לחתום על בקשה לאישור חציבה במסגרת תב"ע מאושרת.

2.

המבקשים ביצעו במשך שנים עבודות כרייה במחצבה נשוא הליך זה, המצויה בבעלות המדינה ורשות הפיתוח. המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה במסגרתה ביקש, בין היתר, פינוי וסילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין. המבקשים מצידם הגישו כתב הגנה ותביעה שכנגד, בגדרה נתבע פיצוי כספי בגין נזקים והפסדים שנגרמו להם כתוצאה מאי חידוש מתן היתרי חציבה. משהוגשה התביעה שכנגד, סירב המשיב לחתום על בקשות המבקשים לחציבה וכרייה.

כשעמדה שמיעת הראיות בהליך לקראת סיום, הגישו המבקשים לבית משפט השלום בנצרת בקשה, במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות למשיב לחתום על בקשה לאישור החציבה שהוגשה לצורך קבלת היתר חציבה (להלן: " הבקשה לאישור חציבה "). בקשה זה נשענה על קיומה של תב"ע בתוקף וכן על החלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום בנצרת ביום 11.9.2006, במסגרת בקשה למתן סעד זמני שהגיש המשיב בהליך העיקרי, בה ביקש כי ייאסר על המבקשים להמשיך בפעולות החציבה והכרייה (להלן: " ההחלטה מיום 11.9.2006 "). החלטה זו נתקבלה בחלקה, אך צוין בה: "מצופה כי המבקשת [המשיב] לא תימנע ממתן אישור לצורך קבלת רשיון חציבה, הכל תוך שמירת טענות".

בהחלטתו מיום 23.11.2010 דחה בית משפט השלום את בקשת המבקשים להורות למשיב לחתום על הבקשה לאישור החציבה. נקבע כי הסעד המבוקש בבקשה אינו בסמכותו של בית משפט השלום, וכי אין לומר כי קיימת לבית המשפט סמכות נגררת מכוח הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. זאת, משום שהסעד הסופי שנתבקש אינו מצוי בסמכותו של בית משפט השלום. עוד הוסף כי אין בצו המבוקש – חתימה על אישור חציבה - כדי לשרת את הסעד המקורי שנתבקש בכתב התביעה שכנגד – פיצוי כספי.

3.

המבקשים ביקשו לערער על החלטה זו לפני בית המשפט המחוזי בנצרת. בפסק דינו מיום 29.12.2010 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, וקבע שהבקשה שהוגשה לבית משפט השלום אינה מעניינו של ההליך העיקרי, ללא כל קשר לשאלת הסמכות, וכי "לא היה כל מקום לכך, שהמבקשים יבקשו סעד זה במסגרתה של ההתדיינות המתנהלת בין בעלי הדין, כמות שהיא". מכאן הבקשה שלפני.

4.

לטענת המבקשים, קיימת הייתה לבית משפט השלום סמכות לדון בשאלת מתן ההרשאה לחציבה מכוח סמכות נגררת, שכן ששאלה זו מהווה חלק בלתי נפרד מההליך העיקרי. הוסף כי הסעד שנתבע הוא כספי, והבקשה לאישור חציבה הוגשה על מנת לצמצם את הנזק הכספי שנגרם למבקשים. צוין כי ההחלטות מנוגדת להחלטת בית המשפט השלום מיום 11.9.2006, אשר הורתה למשיב שלא להימנע ממתן אישור לקבלת רישיון חציבה.

5.

שמה של "בקשת רשות ערעור" נגזר מאופיה ומהותה - אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. משעסקינן בגלגול שלישי, המשוכה גבוהה יותר. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). זאת ועוד. כאשר מדובר בסעדים זמניים כדוגמת הסעד המבוקש במקרה דנן, לא נוטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטתו של בית המשפט שלדיון, זולת במקרים חריגים (ראו: רע"א

אורנה קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ

(15.5.1997); רע"א 3954/98

קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ

(15.11.1998)). הכלל מתעצם כאשר מדובר ב"גלגול שלישי", לאחר שהבקשה נדחתה על-ידי שתי ערכאות.

למעלה מן הצורך יודגש כי סעיף 76 לחוק בתי המשפט קובע כדלקמן:

"הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין , רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר" (ההדגשה אינה במקור).

כפי שניתן גם ללמוד מהחלטת בית המשפט המחוזי, הכרעה בסוגייה העולה בבקשה לאישור החציבה, אין בה כדי להשפיע על הסעד הסופי, והיא אינה נחוצה לצורך ההכרעה בהליך העיקרי. עוד טוענים המבקשים כי אי היעתרות לבקשה גורמת להם לנזקים כספיים – ומשכך קיים קשר הדוק בין הבקשה לבין הסעד הסופי. ברם, גם לפי קו זה, המבקשים לא הצביעו על אותם נזקים נוספים הנגרמים להם. עוד יש לציין את השלב המתקדם בו מצוי ההליך – דבר המקהה אף הוא מעוקץ טענות המבקשים.

6.

הבקשה נדחית. משלא נדרשה תגובה – אין צו להוצאות.