פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
11736/05
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
בנימין צאירי
נ ג ד
המשיבה:
רחל שרעבי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב מיום 18.12.05 בבר"ע 1875/05 שניתן
על ידי כבוד השופטת ש' דותן
בשם המבקש: עו"ד ה'
צאירי
החלטה
1.המשיבה הועסקה כמזכירה במשרדו של המבקש כעשר שנים. בין הצדדים מנהלים הליכים משפטיים מקבילים בחלקם. בית משפט השלום בראשון-לציון (כב' השופטת א' סורוקר) נעתר לבקשת המבקש והורה למחוק את טענת הקיזוז שהעלתה המשיבה בכתב ההגנה שהגישה במסגרת תביעה שהגיש נגדה המבקש בסדר דין מקוצר להשבת הלוואה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהמשיבה הגישה תביעה עצמאית בגין חובות המגיעים לה, לטענתה, בשל יחסי העבודה ששררו בין הצדדים, אשר צפויה להתברר בבית הדין לעבודה. על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות לערער בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
2.בית המשפט (כב' השופטת ש' דותן) קבע כי המבקש נתן את הסכמתו למתן רשות להתגונן שהגישה המשיבה לאחר הגשת התביעה לבית הדין לעבודה וכי בהסכמתו זו הביע את דעתו כי תינתן למשיבה רשות להתגונן בכל הטענות העובדתיות והמשפטיות אותן צירפה בתצהירה, כולל טענות הקיזוז המעוגנות ביחסי העבודה שבין הצדדים. עוד קבע כי היתה פתוחה בפני המבקש הדרך לבקש למחוק מהתצהיר את טענות הקיזוז, כי היה על המבקש להעלות את הטענה מקדמית שעניינה סמכות כבר בהזדמנות הראשונה, כי אין מקום לשלול מבעל דין זכות להעלות טענת קיזוז וכי אין ממש בטענה כי המבקש צפוי לחיוב כפול. לפיכך, נתן בית המשפט רשות לערער, דן בבקשה כבערעור וביטל את ההחלטה למחוק מכתב ההגנה את סעיפי הקיזוז. על החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה שבפניי.
3.לטענת המבקש טענת הקיזוז שהעלתה המשיבה מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה והותרת ההחלטה תיצור מצב אבסורדי בו ייאלץ בית משפט השלום לדון בעניינים שבין עובד ומעביד כאשר אין בידיו הסמכות, המומחיות והכלים לדון בכך. הסכמת המשיב ליתן למשיבה רשות להתגונן ניתנה רק כדי לקצר את משך ההליך, ואולם לא היה בהסכמתו כדי להעניק סמכות לדון בטענת הקיזוז לבית משפט השלום. אשר לשאלת עיתוי העלאת הטענה – המבקש העלה טענה זו עוד בפני בית משפט השלום טרם החל הדיון בתביעה. המבקש נמצא בסיכון כפול שכן עלולות להינתן החלטות סותרות בשני ההליכים המתנהלים במקביל. לפיכך יש לדעתו למחוק את טענת הקיזוז שהעלתה המשיבה.
4.לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי ניתן להעלות טענת קיזוז במסגרת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, ובמקביל להגיש תובענה נפרדת לפיצויים בגין נזקים שנגרמו, גם אם לא ניתן לאחד את הדיון. כך עשתה המשיבה ובהסכמת המבקש ניתנה לה רשות להתגונן. בנסיבות אלה אין המשיב יכול לטעון כעת כנגד העלאת טענת הקיזוז על ידי המשיבה. מכל מקום, טענת הקיזוז היא טענת הגנה מהותית ונפרדת ואין לשלול את זכותה של המשיבה להעלותה רק מהטעם שהגישה תביעה נפרדת בבית הדין לעבודה. לעניין הסיכון בדבר חיוב כפול, העיד ב"כ המשיבה כי הגיש בקשה לעיכוב ההליכים שטרם הוכרעה ומכל מקום סביר כי המבקש לא יחויב פעמיים בגין אותן טענות. לפיכך, לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת אופי עקרוני כללי החורגת מעניינו של המבקש, המצדיקה רשות לערער בערכאה שלישית. ולכן דין הבקשה להידחות.
משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ח' בניסן תשס"ו
(6.4.06).
ש ו פ ט ת