פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
1178/01
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש
:
עביד
אלאאי
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים
מיום 24.1.2001 בתיק ת.א. 2233/00
שניתנה
על ידי כבוד השופט בן זמרה
בשם
המבקש: עו"ד עמוס גבעון
החלטה
1.המבקש הגיש תביעה בבית המשפט המחוזי, ובה טען כי בשנת 1991, כאשר יצא מביתו בעיסוויה, נורה בשגגה על ידי שוטר משמר הגבול. הוא מבקש כי המשיבה תפצהו על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע.
המבקש פנה אל המשיבה בדרישה למתן תצהיר גילוי מסמכים, תצהיר תשובות לשאלון וכן פרטים נוספים. המשיבה לא נענתה לדרישותיו אלו. בהחלטתו מיום 21.12.00 הורה בית המשפט קמא למשיבה להשיב לשאלון ולגלות את מסמכיה. המבקש הגיש בקשה למחיקת כתב ההגנה של המשיבה, בטענה כי המשיבה לא השיבה לשאלון ולא גילתה מסמכיה. בבקשתו הוא טען, כי תצהיר גילוי המסמכים שנמסר לו, ניתן על ידי גורם לא נכון, ואינו ערוך כדין, באשר אינו מצהיר על המסמכים המצויים בידי המדינה, אלא בידי אותו גורם (איש הייעוץ המשפטי).
בית המשפט המחוזי קבע, כי המדינה אמנם לא מילאה אחר הצו להשיב לשאלון, אך אין זו סיבה למחוק את כתב הגנתה. בית המשפט הורה למשיבה להשיב לשאלון תוך 15 ימים. כן נקבע, כי ניתן לפרש את התצהיר שהוגש מטעם המשיבה, כממלא אחר התקנות, וזאת במיוחד משבא-כוח המשיבה הצהיר שוב, בדיון, כי בידי המשיבה אין שום מסמך אחר פרט למסמכים שפורטו בתצהיר. הגשת התצהיר באיחור - כך נקבע - איננה עילה למחיקת כתב ההגנה, אלא אך לחיוב בהוצאות. בית המשפט דחה גם את בקשת המבקש לדחות מועד שמיעת ההוכחות, בנימוק שהבקשה הוגשה יומיים לפני המועד שנקבע. נאמר בהחלטה, כי אם בעקבות השאלונים יחפוץ המבקש להשלים ראיות - יוכל לעשות כן. בית המשפט השית על המשיבה הוצאות בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ.
2.כנגד החלטה זו משיג המבקש. לטענתו, בהתנהלותה הפגינה המדינה זלזול בבית המשפט ובמבקש. התצהיר שהוגש - כך הוא סבור - אינו עונה על דרישות התקנות, באשר אינו מצהיר על המסמכים המצויים בידי המדינה, כי אם בידי עורך הדין שלה. התצהיר אינו מגלה גם, לטענת המבקש, אילו בדיקות נעשו, ומהי סמכותו של המצהיר ליתן תצהיר בשם המשיבה. המבקש מלין גם על החלטתו של בית המשפט, לדחות את הבקשה לדחיית מועד ההוכחות.
עיינתי בבקשה, ולא מצאתי בה עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. בהתנהגותה של המשיבה לא ניכר זלזול או זדון, ולא היה בענייננו כל מקום להפעלת הסנקציה הדרסטית של מחיקת כתב ההגנה. בית המשפט קמא הסתפק בהטלת הוצאות על המשיבה, ואין להתערב בהחלטתו זו, כמו גם בהחלטה שלא לדחות את מועד ההוכחות.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, יז' בתמוז התשס"א
(8.7.2001).
ש
ו פ ט