רע"א 11810/04 קשת פרימה תוספת מזון לבע"ח בע"מ נ. אינטראויל בע"מ

ביום 16.7.03 חתם הבורר השופט בדימוס חיים אילת (להלן: הבורר) על פסק בוררות, אשר דן בתובענות שהגישו הצדדים בעקבות מחלוקות אשר התעוררו ביניהם. הרקע לפסק בוררות זה תחילתו, בהסכם שיתוף פעולה עסקי, בקשר לייבוא, ייצור ושיווק דגנים, אשר נחתם ביום 2.5.00 בין המבקשת 1 (להלן: קשת פרימה) והמשיבה. על-פי ההסכם נקבע, כי המשיבה תייבא לישראל חומרים, שיאוחסנו במחסני קשת פרימה, אשר תייצר מהם דשנים, תשווק, תמכור וכן תגבה את התמורה בעדם, כאשר מחצית מרווחיה הגולמיים תעביר לקשת פרימה.

עד ליום 2.9.00, פעלו הצדדים בהתאם להסכם זה, אולם במועד זה, לאחר שנותרו במחסני קשת פרימה כמויות שונות מהחומרים שאוחסנו שם, השייכים למשיבה, הציע מנהל קשת פרימה, כי היא תמשיך לייצר מהחומרים דשנים ותמכור אותם תחת שמה של המשיבה, כשמתוך התמורה, תיוותר עלות חומרי הגלם אצל המשיבה והיתרה תועבר לקשת פרימה. המשיבה הסכימה להסדר זה, אשר לפיו פעלו הצדדים עד ליום 15.11.00, ביום 15.11.00 הודיעה המשיבה על ביטולו של ההסדר, בשל הפרות, שלטענתה, ביצעה קשת פרימה במהלך תקופה זו. בעקבות חילוקי הדעות שהתעוררו, הגישו הצדדים תובענות שונות לבית-משפט השלום בנתניה ובתל-אביב-יפו וכן לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בהמשך לכך, ביום 10.2.02 חתמו הצדדים על "הסכם ושטר בוררות" בו הסכימו, כי הדיון בכל התובענות יאוחד וידון על-ידי בורר שיכריע בהן במאוחד, על-פי הדין המהותי, דיני הראיות וסדרי הדין, בפסק-דין מנומק.

ביום 16.7.03 נתן, כאמור, הבורר את פסק הבוררות, בו נקבע, כי הצדדים מחויבים לשלם סכומים שונים זה לזה, אשר יקוזזו כך שבסופו של דבר נדרשת המשיבה לשלם לקשת פרימה סך של 290,868 ש"ח.

בעקבות מתן פסק הבוררות, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לתיקון טעויות סופר בפסק הבוררות(ה"פ 147/04). כמו-כן, גם המבקשים מצידם, הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשות לתיקון טעויות סופר בפסק הבוררות (ה"פ 159/04).

ביום 25.11.04, דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' גרסטל) בחלקן את טענותיה של המשיבה, למעט טענתה בעניין היעדר קביעה אופרטיבית באשר לחובת הדיווח והתשלום עבור עודף חומר האמון החנקתי, על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: החוק) וטענתה בנוגע לתיקון הטעות החשבונית שנפלה בנוגע לשווי חומרי הגלם שנותרו ביום סיום ההסכם. בנוסף, דחה בית-המשפט המחוזי את טענותיהם של המבקשים, למעט טענתם בנוגע לגזילת הכספים על-ידי המשיבה, אשר לגביה נקבע, כי תוחזר להכרעת הבורר. בנוסף, קבע בית-המשפט, כי תכליתו של מוסד הבוררות הינה קיום מערך יעיל ומהיר לפתרון סכסוכים ואין בית-המשפט הבוחן את פסק הבוררות, דן בו כערכאת ערעור ולכן לא אמור לבחון האם צדק או טעה בקביעותיו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר בגדרה פונים המבקשים בבקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בבקשתם, טוענים המבקשים, כי שגה בית-המשפט בדחיית טענותיהם לעניין יישוב החשבונות בתקופת המיזם המשותף. בנוסף, לטענתם, בהתאם לסעיף 2 להסכם הבוררות, משהעבירו הצדדים את כל חילוקי הדעות להכרעת הבורר, היה על הבורר לדון גם בעניין זה, אולם הוא נמנע מלעשות כן. והדבר מהווה עילה לביטול פסק הבוררות, כמו גם העובדה, שהבורר לא נימק את החלטתו זו, כפי שנדרש ממנו. בנוסף, לטענתם, שגה בית-המשפט בכך שהתעלם מהחלטות הבורר מהן עולה, כי הוא הוסיף סכומים נוספים לעלות חומרי הגלם, במפתיע וללא נימוקים נאותים.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הלכה פסוקה היא, כי התערבות בפסקי בוררות תיתכן רק במקרים יוצאי דופן והמקרה שבפנינו איננו עונה להגדרה זו. כמו-כן לטענתה, לא עולה כל שאלה משפטית או ציבורית מטענותיהם של המבקשים, אשר כל עיקרן הוא עניינים עובדתיים הרלבנטיים רק לצדדים בפרשה נשוא בקשת רשות ערעור זו. בנוסף, לטענתה, הבורר בחר להימנע מלדון בתביעה ליישוב החשבונות בתקופת המיזם המשותף, עקב אי קיומו של רווח כפי שגם קבע בית-המשפט המחוזי. כמו-כן, לטענתה, פסק הבוררות מנומק דיו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בחינת עובדות הרקע של המקרה שבענייננו, פסק-דין הערכאה הקודמת ועיון בטענות בעלי הדין, מצביעים על כך, שאכן בצדק קבע בית-המשפט המחוזי את אשר קבע ואין מקום לדיון נוסף בעניין זה.

גם לו הייתה ניתנת רשות ערעור, נראה, כי הסיכויים לביטול פסק הבורר הינם קלושים ביותר. זאת, בין היתר, לאור העובדה, כי ההלכה הינה שרשות ערעור על פסק-דין אשר ניתן בנוגע לבקשה לאישורו או לביטולו המוחלט של פסק בוררות, כפי שמתבקש בענייננו, לא תינתן כדבר של מה בכך, אלא רק במקרים יוצאי-דופן, כאשר השאלה העומדת להכרעה בהם הינה שאלה עקרונית וציבורית, אשר איננה רלבנטית רק לצדדים הנוגעים לעניין זה (לעניין זה ראו רע"א 3505/00, רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם)) .

כמו-כן, יש לציין, כי המדיניות השיפוטית בענייני בוררות הינה מדיניות המצמצמת את התערבותו של בית-המשפט בפסקי בוררות. לעניין זה ראו דברי חברתי, השופטת א' פרוקצ'ה ברע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים - כפר שיתופי , (לא פורסם) .

יתרה מזאת, דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. במקרה שבפניי, נראה, כי צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי במידה והבורר סיפק למסקנותיו הסברים ונימוקים אשר מניחים את הדעת, די בכך. במקרה שבפנינו, אף לטעמי סיפק הבורר קו הנמקה כללי המאפשר לרדת לסוף דעתו ולהבין את הבסיס למסקנותיו ופשרן. לפיכך, אין כל צורך בהנמקה מפורטת לכל אלמנט מפסק הבוררות (לעניין זה ראו גם ברע"א 1129/00 שמואל כהן נ' Diamond Express Company ( לא פורסם)).

כמו-כן, צדק בית-המשפט עת שדחה את טענת המבקשים, לפיה הבורר בחר להתעלם מטענתם בנוגע ליישוב החשבונות בתקופת המיזם המשותף. הבורר בחר במפורש שלא לעסוק בסוגיה זו, עקב קביעתו המפורשת בפסק הבוררות לפיה לא היה כל רווח מלכתחילה.

אשר על כן, ולאור האמור, נחה דעתי, כי בצדק הגיע בית-המשפט המחוזי להכרעתו, ואין לאפשר דיון נוסף בעניינם של המבקשים.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ש"ח.