רע"א 1186/19 ר.ש.ת בנין והשקעות בע"מ נ. סמדר רביב

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.2.2019 (רע"א 72466-12-18, השופטת א' כהן ). בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשה לרשות ערעור שהוגשה על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 23.12.2019 (ת"א 56347-05-18, הרשם הבכיר א' לכנר ) כבערעור, וקיבל את הערעור.

2.

מקורה של הבקשה בתביעה שהגישו המשיבים לפיצוי מהמבקשת, חברה קבלנית, בגין איחור במסירת דירות שרכשו ממנה. יחד עם התביעה הוגשה בקשה שהוגדרה כ"בקשה להטלת עיקולים זמניים" על חלק הארי של יתרת התמורה שהתחייבו המשיבים לשלם למבקשת במועד המסירה של דירותיהם, כך שזו תופקד בקופת בית המשפט.

3.

בית משפט השלום דחה את הבקשה להטלת עיקולים זמניים, בקבעו כי אף שהמשיבים הוכיחו שעומדת להם עילת תביעה לכאורית, הם לא הצליחו להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתם וכי מתקיים בעניינם "יסוד ההכבדה", דהיינו שקיים חשש כי הימנעות ממתן צו עיקול זמני תכביד על ביצוע פסק הדין . להשלמת התמונה יוער כי להחלטה זו של בית משפט השלום קדמו הליכים נוספים שבגדרם נדחתה בקשה קודמת של המבקשים (הרשמת הבכירה ח' מאירוביץ ), ועל-פי החלטה של בית המשפט המחוזי (רע"א 8227-07-18; השופטת א' כהן ) הנושא הוחזר לבחינה נוספת בבית משפט השלום, שדחה כאמור את הבקשה בשנית.

4.

המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי נתן למשיבים רשות ערעור ודן בבקשה כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). לגוף הדברים, בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המשיבים וקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, וכי אף מתקיים יסוד ההכבדה. זאת, לנוכח הקביעה שהמשיבים יתקשו להיפרע מהחוב ללא עיקול הכספים, ובהעדר ממצא עובדתי באשר לכך שהמבקשת תקרוס כתוצאה מכך. בהתאם לכך, הורה בית המשפט המחוזי על עיקול של יתרת התמורה שעל המבקשים לשלם למשיבה במועד מסירת הדירות, על דרך הפקדתה בקופתו של בית משפט השלום.

5.

יצוין, כי המבקשת לא הגישה את תגובתה לכתב הבקשה לרשות ערעור במועד, אך בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו לטענותיה בנוגע לסעד הזמני אשר הוצגו בהליך בבית משפט השלום. למחרת מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשת הגישה בקשה "בהולה" לבית המשפט המחוזי לבחון את התגובה שצירפה, בנימוק שזו הייתה מוכנה במועד ולא הוגשה בשגגה. לאחר עיון בתגובה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בה כדי לשנות מהכרעתו.

6.

הבקשה שבפני מופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשת סבורה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, וכן מעלה טענות בעניין האסמכתאות שעליהן התבסס, הנמקתו של פסק הדין והתנהלותם הדיונית של המשיבים.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ודחייתה לא תוביל לעיוות דין. הכרעתו של בית המשפט המחוזי נסבה על יישום מובהק של הדין על העובדות, תוך התייחסות לכך שמהיבט האינטרס של המשיבים הוכח שלמבקשת אין עתודה כספית ממשית, ולכך שמהיבט ההגנה על האינטרס של המבקשת עצמה לא נקבע ממצא עובדתי באשר לחשש מקריסתה. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.